חוכמה עממית אומרת שאסור לעצור את הרגשות אבל כשמדובר בכעס – להוציא אותו החוצה אינו בהכרח הפתרון הטוב ביותר.
כדי לגלות איזו שיטה יעילה יותר בהתמודדות עם כעסים, שוחחנו עם סופי קשרביק, פוסט-דוקטורנטית בתוכנית למניעת חבלות ואלימות באוניברסיטת וירג'יניה קומנוולת' בארה"ב.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
כעס הוא רגש רווח עם פוטנציאל להשלכות הרסניות, כפי שכולנו יודעים, אומרת סופי.
לכעס יש 2 מרכיבים: יש לו עוררות פיסיולוגית ויש לו פרשנות נפשית או מחשבתית של העוררות הזו. אפשר לעבוד על כל אחד מ-2 המרכיבים האלה כדי להתמודד עם הכעס.
מחקרים קודמים רבים הראו שטיפול התנהגותי קוגניטיבי הוא יעיל מאוד בהפחתת הכעס, אבל אף מחקר לא בחן באמת את ההתמקדות במרכיבים הפיסיולוגיים ולכן אנו מתמקדים בזה עכשיו, סופי מסבירה.
לשאלה האם מתן פורקן מפחית כעס ותוקפנות, לפי החוכמה העממית, עונה סופי כי הדבר נכון. לפי החוכמה העממית או לפי תיאורית הקתרזיס, אם נבטא את הכעס שלנו, זה דבר טוב וזה יפיג את הכעס.
אבל אנחנו עשויים להרגיש טוב רק באותו הרגע, זה לא ישכך את הכעס בטווח הארוך. לדברי סופי, הדרך הטובה ביותר להפחית כעסים היא להאט את העוררות הפיסיולוגית, לא להגביר אותה.
מאמר סקירה שהתפרסם בכתב העת Science Direct הציג מספר נקודות מפתח כאשר אחת מהן הייתה שכעס הוא אחד הרגשות הבלתי נעימים והוא הקשה ביותר לוויסות.
הסיבה לכך היא שהכעס מלווה בעוררות פיסיולוגית גבוהה וזהו רגש שלילי, מסבירה סופי. אז בדיוק כמו בשמחה, יש עוררות גבוהה אבל כמו בעצב – חשים דכדוך. כך שאכן קשה לשלוט בשילוב של 2 הרכיבים האלה.
באשר לנשימות לעומת פורקן, אומרת סופי, כשנותנים פורקן וצורחים לתוך כר, הולכים לחדר זעם כדי לתת מכות למשהו, אבל כשנושמים ונרגעים, אנחנו מרגיעים את מערכת העצבים ומניחים לכעס להצטנן. בעיקרון אנחנו מאפשרים לעצמנו להתקרר ואז אפשר להשתמש במחשבה שלנו כדי להתמודד עם הכעס במקום בעוררות בגוף.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
