מאמר דעה מאת: סא"ל (במיל') יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון
יעקב סבג: "לפני שנים לא מעטות שוחחתי עם שר ברש"פ, שמוצאו ברצועת עזה אך הוא מתגורר באיו"ש. במהלך שיחתנו, ובפרץ נדיר של כנות, הוא אמר לי: "מזלנו הגדול הוא שהאויב שלנו הוא אתם – היהודים. אילו היינו נלחמים בכל עם אחר, איש לא היה מתעניין בנו. עכשיו, כשאתם כאן, מוזרמים אלינו מיליארדי דולרים, חלקם ממדינות שיכולות רק לחלום על רמת החיים שלנו – מדינות הסובלות ממלחמות עקובות מדם בהיקפים גדולים בהרבה מאלה שבאזורנו, ובכל זאת מגיעות לכאן לסייע לשמירת השלום. אילו נלחמנו מול כל עם אחר, אף אחד כלל לא היה שומע עלינו".
מילים אלו ממשיכות להדהד בראשי, במיוחד כשאני שומע על התחרות המטורפת בין מדינות קרובות ורחוקות המבקשות לשגר כוחות למשימת ניהול רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה.
ברקע, הממשל האמריקני אינו מסתפק בניסיון להסדיר את המציאות בעזה; הוא שואף לשנות מן היסוד את פני המזרח התיכון ולבסס ברית אסטרטגית שתבלום מאמצים של סין ורוסיה לייצר ציר מתחרה להשפעה האמריקנית. כל זאת תחת המטרייה האידאולוגית של ממשל טראמפ, המבקש "להחזיר לאמריקה את גדולתה" – MAGA.
למאמץ האמריקני יש "מקל" גדול: ישראל. ישראל הוכיחה שיש לה יכולות צבאיות מרשימות, ברובן מתוצרת ארה”ב ויכולת להכות בכל נקודה במזרח התיכון, מאיראן ותימן ועד בירת קטאר. לצד זאת, לארה"ב יש גם מגוון "גזרים": היא מסוגלת לרסן את ישראל בעת הצורך, אך גם להפעיל לחץ על איראן וגרורותיה.
הצעד הראשון בתוכנית האמריקנית הוא בניית "רצועת עזה חדשה", בחסות כוח בינערבי–אסלאמי המורכב ממדינות בעלות אינטרסים שאינם בהכרח תואמים זה לזה. המדינה המרכזית בהקשר זה היא אינדונזיה, המדינה המוסלמית הגדולה בעולם, המעמידה כוח של כ־20 אלף חיילים. אינדונזיה רחוקה מאזורנו אלפי קילומטרים, התל"ג לנפש בה נמוך משמעותית משל ישראל, והיא עדיין מסרבת לכונן יחסים רשמיים עמה. נשיא אינדונזיה אף קרא לעולם המוסלמי להבין את חששות ישראל, אך ביקורו המתוכנן בישראל בוטל. בציבור האינדונזי יש תמיכה רחבה בשיגור הכוח, כל עוד תפקידו יהיה הגנה על תושבי עזה מפני ישראל, יעד שאינו מעודד את ישראל להסכים לפריסתו.
לצד אינדונזיה פועלת גם טורקיה של רג’פ טאיפ ארדואן להשתלב בכוח. טורקיה שואפת להשיב לעצמה את גדולתה האימפריאלית שאבדה עם נפילת האימפריה העות'מנית, ובה בעת "לתקוע אצבע בעינה" של ישראל, מדינה שמנהיגיה חולמים בגלוי על חורבנה. בשלב זה הם מסתפקים בניסיון לייצר אחיזה אסטרטגית מצפון ומדרום לרצועה, כהכנה ליום שבו, לשיטתם, יוכלו לקדם את חזונם. ישראל צפויה להתנגד בתקיפות להשתתפות טורקית, אך אנקרה מחפשת דרכים לעקוף התנגדות זו וכבר שלחה לרצועה פעילים של ארגון IHH (הקרן לזכויות אדם, לחירויות ולסיוע הומניטרי, שהוכרז כארגון טרור) במסווה אזרחי.
בחזון האמריקני לניהול הרצועה משתלבות גם איחוד האמירויות וסעודיה, שתי מדינות מפתח מהמפרץ. שתיהן ניצבות מול איומים ביטחוניים מאיראן ומהחות'ים, אך מבקשות למלא תפקיד מרכזי בעיצוב היום שאחרי. הסעודים מאותתים על נכונות להצטרף להסכמי אברהם, אך חוזרים על תנאי־היסוד שנשכח בשנים האחרונות: הקמת מדינה פלסטינית. הם מתכננים את עיר העתיד "ניאום", אך אינם מעלים בדעתם לשקם כמיליון עזתים בשטחם העצום וכנראה שיש לכך סיבות.
איחוד האמירויות לעומתם דבקו בקו מתון, פרו־מערבי וליברלי, ושמרו על ביטחון פנים קשוח. שליט האמירויות מקיים קשרים הדוקים עם מחמד דחלאן, שנחשב בעבר ליורש אפשרי ברש"פ ומעורב בפעילות עסקית ומודיעינית נרחבת. האמירויות שואפות לתפקיד מרכזי לא רק אזורי, אלא עולמי, ובנו רשת השפעה מתוחכמת שאינה מעוררת אנטגוניזם כמו זו של קטאר.
קטאר עצמה העבירה מיליארדים לחמאס לפני המלחמה ותיווכה בעסקת החטופים. העסקה התקדמה רק לאחר תקיפת חיל האוויר את מטה החמאס בדוחה – רמז ברור לנסיכות שעליה להפסיק את המשחק הכפול. גם היא מבקשת תפקיד מרכזי – לא צבאי אך בהחלט אזרחי וכלכלי – בניהול עזה.
לצד אלה ניצבת מצרים בראשות א־סיסי. כלכלתה מתמוטטת, הכנסותיה מתיירות ומתעלת סואץ צנחו, והיא שואפת לחזור לרצועה ולהשיב לעצמה מעמד מנהיגותי. למצרים ניסיון של 19 שנות שליטה ברצועה ומודיעין המפעיל בה קשרים ענפים. שיתוף פעולה מצרי–אמריקני הוביל להקמת ארבע מיליציות חמולתיות ברצועה בהובלת יאסר אבו שבאב בדרום, חוסאם אלאסטל בחאן יונס, רמי חלאס במזרח עזה ואשרף אלמנסי בצפון. חמאס הצליחה לדכא את המיליציה הדוגמושית (משפחת דוגמוש מזוהה עם דאעש משכונת צברא בעזה) ולהרתיע חמולות אחרות. ישראל אמנם סייעה למיליציות ואף סיפקה להן נשק מהשלל, אך לא היא שיצרה אותן וגם לא הייתה מסוגלת לכך.
לצד המודיעין המצרי פעל גם מאג'ד פרג', ראש המודיעין הכללי של הרש”פ, כחלק משאיפתה למלא תפקיד מרכזי בעזה ביום שאחרי. תפקיד כזה שעשוי לחלץ את הרש"פ ממשבר כלכלי ולפתוח מחדש נתיב למדינה פלסטינית. ישראל מתנגדת לכך, אך הממשל האמריקני מגלה סימני תמיכה אולי במסגרת חבילת "נדוניה" שתכלול את הצטרפות סעודיה להסכמי אברהם.
האמריקנים מחזיקים בתוכניות ענק: לא רק שיקום עזה והפיכתה למוקד סחר ותיירות נוסח דובאי, אלא גם יצירת נתיב מסחר מהמזרח הרחוק, דרך סעודיה, לנמלי ישראל וסוריה. נתיב זה יעניק לארה"ב שליטה בפועל בעתודות האנרגיה של המפרץ ויאפשר תנועת סחורות שתחזק את הברית מול סין ורוסיה. אך התוכנית מלווה בקשיים עצומים: המדינות השותפות מחזיקות באינטרסים מנוגדים, חלקן שואפות בגלוי להשמדת ישראל, חלקן חותרות להנהגה המוחלטת של העולם הערבי–אסלאמי. ברור לכולן שמי שיביא או ייתפס כמביא להשמדת ישראל או להקמת מדינה פלסטינית בדרך לכך, יזכה בתואר "המנהיג הבלתי מעורער", יורשו של צלאח א-דין.
בתוך מציאות זו, התוכנית האמריקנית דומה ללהטוטן המהלך על חבל דק בגובה מאה מטרים, בעודו משליך לפידים בוערים ותופסם. טראמפ אולי מאמין שיש לו את הכישורים העסקיים לרקום "עסקאות ענק" וליצור עולם חדש אך למרבה הצער, הוא אינו בהכרח מבין את המזרח התיכון הישן".
תמונה: דובר צה"ל
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
