מאמר דעה מאת פרופ' אריאל פלדשטיין
הרעיון הציוני לא התחיל עם דגל או המנון. הוא נולד לפני כ-145 שנה בדרום האימפריה הרוסית. לאחר שהצאר הרוסי, אלכסנדר ה-2 נרצח, התחוללו פרעות בקרב היהודים, שקיבלו את השם "סופות בנגב". לאחר נקודת שבר זו עלו לחלל האוויר תהיות לגבי עתיד היהודים. פתרונות שונים ומגוונים נשמעו וביניהם רעיון שזכה אז לאהדה מאוד מצומצמת, היות היהודים קבוצת לאום שצריכה לבטאה בדמות הקמת מדינת יהודים בארץ ישראל.
מתוך המקום הזה, קיבל הרעיון הציוני גוונים ופרשנויות שונים. ביניהם הרעיון לעלות לארץ ישראל ולבנות מחדש את הישות הלאומית היהודית ולהביא ללידתו של "היהודי החדש" – "החלוץ". אך בפועל מעטים עשו זאת ביחס לנהירה של יהודים לתנועה הסוציאליסטית או להגירה לארצות הברית. חלפו עשרות שנים, הרעיון הציוני נטע שורשים על אדמת המולדת ובסופו של דבר ב-14 במאי 1948, דוד בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל.
לאחר הקמת המדינה ,לא פעם נבחן הרעיון הציוני מחדש ונשאלה השאלה מהי מהותו לאחר שהושגה המטרה העליונה שלו. ולתוך רעיון זה נוצקה הדרישה לעלייה לארץ. הייתה צפייה שכל היהודים שעדיין חיים ברחבי התפוצות יעלו לארץ. בפועל גלי עלייה התרחשו במצבים שהייתה סכנה לקיום של היהודים.
הציונות קיבלה ביטוי בהתיישבות באזורי ספר בנגב ובגליל. בראשית שנות ה-50 הוקמו קיבוצים, מושבים ועיירות פיתוח באזורים סמוכים לגבולות המדינה. באותן שנים התבצע מפעל התיישבות רחב בסמוך לגבול עם רצועת עזה. בשלהי חודש יולי 1951 הוקמה היאחזות הנח"ל הראשונה בישראל, בשם "נחלאים א' – מול עזה" שתהפוך לימים לקיבוץ "נחל עוז". בשנותיו הראשונות סבל הקיבוץ מהתקפות פידאיון ומפגזים שנחתו בשטחו. בשנת 1956, נרצח רועי רוטברג, רכז הביטחון של הקיבוץ בעת שסייר על סוסתו בשדות ותושבי עזה התעללו בגופתו. ההספד שנשא משה דיין, הרמטכ"ל, הגדיר מחדש את מהות הציונות: "דור התנחלות אנו, ובלי כובע הפלדה ולוע התותח לא נוכל לטעת עץ ולבנות בית […] מיליוני היהודים, אשר הושמדו באין להם ארץ, צופים אלינו מאפר ההיסטוריה הישראלית ומצווים עלינו להתנחל ולקומם ארץ לעמנו".
הרעיון הציוני עבר שינוי לאחר מלחמת ששת הימים עם השיבה לשטחי יהודה ושומרון, רמת הגולן ובקעת הירדן. פעם נוספת ההתיישבות היהודית באה לסמל את גבולות הארץ. אולם הפעם בשונה מפעמים קודמות, החברה הישראלית נחלקה בדעותיה לגבי הצורך בכך. הרעיון הציוני נצבע בצבעים של "ימין" ו"שמאל" וכל צד היה בטוח הן בצדקת הדרך והן בחשיבות מעשיו.
משלהי שנות ה-60 התחיל הפילוג והכרסום בלכידות החברה הישראלית. אירועי 7.10 עוררו מחדש את סוגיית מהות הרעיון הציוני. תושבי יישובי עוטף עזה ששילמו מחיר דמים כבד מאוד והפכו לסמל החדש של הרעיון הציוני. הלוחמים והלוחמות שנפלו במלחמת "חרבות ברזל" יצקו משמעות חדשה למהות הרעיון "מגש הכסף" – "אז תשאל האומה שטופת דמע וקסם". בימים אלו ערב יום הזיכרון ויום העצמאות ה-77 למדינת ישראל, הרעיון הציוני נכתב מחדש לא בדיו אלא בחיים עצמם. כעוף החול הרעיון קם לתחייה והדור הנוכחי יוצק בו תוכן ומהות. כפי שנאמר "עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ".
תמונה: נחל עוז 1951 – ארכיון קיבוץ נחל עוז.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
