מאמר דעה מאת: אמיר אביבי, תא"ל במיל' – מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים
המצב הכולל בצפון הוא חסר תקדים במציאות הביטחונית: בסוריה – צה"ל יושב בתוך שטח המרחב הסורי, ברמת הגולן הסורי, וצה"ל משמר שם חופש פעולה מוחלט! צה"ל תוקף כל נקודה או כוח שמנסה לנוע מאזור דמשק, דרומה. הגדרנו לכוחות של אל-ג'וליאני שכל המרחב, מהגבול של ישראל עד דמשק, זה מרחב שקיים בו איסור מוחלט לשהיית כוחות חמושים. ישראל אוכפת את המדיניות הזאת, ולא רק – גם כשרואים יכולת כלשהי שנשארה מהצבא הסורי, תוקפים את היכולות האלה בכל המרחב.
עם זאת, קיימת אפשרות שסוריה תגלוש חזרה למלחמת אזרחים. אנחנו רואים כבר את המתחים העצומים בין הקבוצות השונות של אל-ג'ולאני. קיים מירמור גדול בקבוצות הג'יהדיסטים של אל-ג'ולאני מהסיבה שהוא, כגוף ג'יאהדיסטי, מנהל שיחות עם ארה"ב ומנסה לעבור לכיוון האמריקנים – זה משהו שמקומם שם הרבה מאוד כוחות ג'יהדיסטים ולא מן הנמנע שבתוך אותן קבוצות מתנגדות תחת אל-ג'ולאני, תתחיל לחימה ביניהם.
הרבה אנשים חוששים שבמידה שסוריה גולשת שוב לאנרכיה, זה יכול להיות מסוכן לישראל. לדעתי אנרכיה לא תמיד מסוכנת לנו מהסיבה שהיא מחלישה את סוריה דרמטית. בו בזמן, אנחנו כיום בעמדות שמאפשרות לנו להתמודד בכל התפתחות שתהיה. בכל ניסיון של הג'יהדיסטים לייצר יכולות כאלה, נצטרך לתקוף אותם ולשמור אותם חלשים ומורתעים, לא לאפשר להם בניין כוח טילים ורקטות. אנחנו נצטרך באמת לאכוף את זה בכל עשרות הקילומטרים האלה – החיץ הזה של מרחב האבטחה שייצרנו בתוך סוריה, למגר כל אפשרות כניסה לשם, וזו בעצם הדרך הטובה ביותר שלנו למנוע את איום הפלישה שהם יכולים או מתכננים להשיג, כפי שראינו ב-7 באוקטובר, עם טנדרים ומקלעים. הדבר העיקרי שיש לזכור הוא שהם לא נמצאים כמה מאות קילומטרים מהגבול שלנו, אלה עשרות קילומטרים מהגבול, זה למעשה מאפשר לנו מענה לסוג האיום הזה.
נקודה חשובה נוספת שיכולה לתרום לייצוב המצב היא לעודד בריתות עם הכוחות שאוהדים אותנו. כמו עם הדרוזים והכורדים. וגם ליצור מציאות של "כוחות מייצבים". לדוגמה, התהליך של ניסיון לסיים את הלחימה בין רוסיה לאוקראינה, במידה וזה יתממש, מאוד יכול להיות שנראה נוכחות רוסית מוגברת שחוזרת לאזור העלאווי. והרוסים הם כוח מייצב. בנוסף, ישראל גם ניהלה שיחות מול טורקיה באזרבייג'ן לגבי פעילותם בסוריה. להבנתי צריך לשאוף לבריתות כאלה ולעודד כוחות מייצבים שיכולים לשנות את פני האזור באופן משמעותי.
מבחינת אל-ג'ולאני מוקדם מדי לדעת לאן יתפתחו הדברים ומה באמת רמת השליטה שלו שם. ימים יגידו לאן זה הולך והאם הוא יתמודד עם כל המתחים בין המחנות השונים, והאם הוא יצליח לקיים את מה שביקשו ממנו האמריקנים – לגרש גורמי דאעש, ולבצע רפורמות – מוקדם מדי לדעת.
כשמדברים גם על לבנון וגם על סוריה, פגשתי לפני כשבועיים את משה קפלינסקי, סגן הרמטכ"ל לשעבר, שהיה מפקד אוגדה מרחבית 91. אמרתי לו: תשמע, אם עושים צילום סטילס כזה של המצב עכשיו בצפון, לדעתי לא היה מצב ביטחוני יותר טוב מאז שנת 90. הוא ענה לי: "אמיר, אתה טועה, מאז שנת 48 לא היה מצב כזה". ואכן המצב הכולל בצפון הוא חסר תקדים במציאות הביטחונית נכון להיום.
בלבנון קיבלנו החלטה מתחילת המלחמה שאנחנו לא נכבוש את לבנון. לא שמנו מטרה דומה ללחימה בעזה, של חיסול חמאס והסרת שלטונם הצבאי, אלא שמנו מטרה של החזרת התושבים לבתיהם בצפון.
העובדה היא שגם השלטון בסוריה נפל והאיראנים לא בסוריה. העניין הזה מכניס את חיזבאללה למצוקה אסטרטגית מאוד גדולה ואנחנו רואים שיש יותר ויותר ביטחון בלבנון, ולבנון הולכת ומתרחקת אט אט מאיראן. ההשפעה האיראנית שם ירדה בצורה מאוד משמעותית והתהליכים שפועל בהם הנשיא טראמפ, כשהוא יוצר חזית מערבית-סונית מתונה, היא בהחלט יכולה בדינמיקה הזאת, להעביר את לבנון בצורה ברורה לצד האמריקני, סעודי-אמיראטי, במקום לצד האיראני כפי שהיה עד כה. וכמובן, צריך לראות שלבנון לא נוטה לצד הסוני הרדיקלי, ולכן יש שם הרבה פעילות. אולי בעוד כמה שנים נראה שלום עם לבנון. אבל עד אז, עכשיו, חלה עלינו אחריות של הטיפול ברצועה הזאת בצפון. זה לא רק מה עושים עם חיזבאללה, אלא מה עושים עם איראן. אנחנו רואים שהאיראנים דוחים בצורה דיפלומטית את פתרון בעיית הנשק הגרעיני ואני מאוד מקווה שהאמריקנים יתעשתו ונצא למתקפה באיראן, מתקפה שבאמת לא רק תקריס את היכולת האיראנית, אלא תקריס את הציר השיעי כולו. אני חושב שיש מקום למעט אופטימיות.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
