מאת סא"ל במיל' יעקב סבג (שירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון)
סבג: "אחד ממקורביו של וודיע אלג'עברי, שהיה בסוד המהלך עמו שוחחתי, טוען שליוזמה זו יש סיכוי אמיתי להתפתח, אך רק אם תקבל גיבוי כלכלי וביטחוני מצד ישראל וארה"ב"
וודיע אלג'עברי מחברון, יאסר אבו שבאב מרפיח, שני אנשים שלכאורה אינם קשורים זה לזה, אך הופעת שניהם היא תוצאה חד משמעית של התמורות האחרונות בזירה הפלסטינית והמזרח תיכונית.
יאסר אבו שבאב, בדואי משבט התראבין שלו שלוחות גם בנגב ובסיני, בן 32 בלבד, מקורב למנגנוני הביטחון של הרש"פ, אך לא היה מעולם חלק מהם. בחמאס טענו בעבר שעיסוקיו העיקריים היו הברחות של סמים ונשק, והוא פעל בשת"פ עם אנשי דאעש בצפון סיני. ויש הטוענים שהוא נציג המודיעין הכללי הפלסטיני בראשות מאג'ד פרג', מי שנחשב לאיש החזק במנגנוני הרש"פ באיו"ש. הם גם מצביעים על מפעילו – בהא בעלושה, מי שעמד בראש המודיעין הכללי בעזה, שאשתו ושלושת ילדיו נרצחו בידי החמאס זמן קצר לפני השתלטות החמאס על רצועת עזה ביוני 2007. מאז מקדיש בעלושה את כל מרצו לנקמה באנשי הארגון.
אחרים טוענים, שאבו שבאב מופעל ע"י אנשי מחמד דחלאן, בשת"פ עם איחוד האמירויות, ששליטה מחמד בן זאיד הוא נותן החסות העיקרי של דחלאן, ובד בד, חותר בן זאיד למלא תפקיד מרכזי במימוש תכנית טראמפ לניהול רצועת עזה ביום שאחרי המלחמה. דחלאן ואנשיו, המקיימים קשרים הדוקים עם אנשי החמאס, מכחישים כל קשר לאבו שבאב וטוענים שמבחינתם מדובר בבוגד ומשתף פעולה עם הכיבוש.
כך או כך, אבו שבאב, שהחל את דרכו כראש מיליציה קטנה שעסקה בעיקר בשוד משאיות הסיוע שהחמאס השתלט עליהן ושימר דרכן את שלטונו ברצועה, הפך לשותף מרכזי בתכנית חלוקת הסיוע ישירות לאוכלוסייה שמפעיל הממשל האמריקני באמצעות קרן GHF Gaza Humanitarian Fund)). תפקיד זה, הפך את אבו שבאב לאויב הראשי של החמאס, שהגדירה אותו ואת אנשיו כ"בן מוות" ורתמה לאיום זה גם את שאר הפלגים הסרים למרותה. כל זה לא מנע מאבו שבאב ואנשיו להתעמת ישירות עם החמאס, והסיוע הישראלי איפשר לכוח זה גם להביס, לפחות במקרה אחד, את החמאס באזור ח'אן יונס ולהשתלט על מחסן גדול שבו החזיקו אנשי החמאס את האספקה המהווה מרכיב מרכזי בביסוס שלטונה ברצועה. בנוסף, הצליח אבו שבאב לגייס חלקים מחמולות חזקות שלאנשיהן חשבון דמים ארוך עם החמאס, דוגמת אבו סמרה בדיר אלבלח, וברבח' בח'אן יונס. לא בכדי אחת הדרישות המרכזיות של חמאס במו"מ המחודש על העסקה לשחרור החטופים היא חידוש יכולת החמאס לשלוט בנתיב הסיוע, על חשבון GHF.
והנה נתבשרנו השבוע שגם בגזרת חברון, החל ניסיון לבניית כוח פוליטי חדש הקורא תיגר על הסדר הפוליטי הישן, ועל חלוקת התמיכה הפוליטית בין הרש"פ בהובלת הפת"ח, לבין החמאס, בשת"פ עם ארגוני לווין קטנים, חלקם אסלאמיים וחלקם בעלי אוריינטציית שמאל. העיתון האמריקני "וול סטריט ג'ורנל", חשף כי 5 מנכבדי חברון, ובראשם השיח' וודיע (אבו אלסאנד) אלג'עברי, העבירו פנייה מפורשת לשר הכלכלה ניר ברקת, ובו הם מביעים רצון לכונן בעירם משטר אוטונומי חמולתי, בבחינת סוג של "אמירות" (פירוש המילה אמיר, הינו נסיך), שתפעל תחת מדינת ישראל ותצטרף למסגרת של הסכמי אברהם. לטענתם, ליוזמתם שותפים נכבדים מקומיים רבים המייצגים את מרבית תושבי חברון. נציין עם זאת, שאיש מארבעת החותמים הנוספים על המכתב (פרט לאלג'עברי) לא הזדהה בפומבי, מה שפתח חרושת שמועות לא מאומתות לגבי זהותם.
וודיע אלג'עברי, שותף מלא למערכת הקשרים ההדוקה שטווה אביו המנוח, השיח' פח'רי (אבו ח'דר) אלג'עברי עם גורמים ביישוב היהודי בחברון ומחוצה לה, ובראשם עם ראש מועצת השומרון, יוסי דגן, שהיה שותף מלא בקידום היוזמה. ראוי לציין, שבניגוד לאביו המנוח, שהתגורר בחברון כל ימיו ונחשב למנהיג הכמעט בלתי מעורער של חמולת אלג'עברי שהינה הגדולה בחמולות חברון (אם כי מעמדה הינו כשל "ראשון בין שווים"), וודיע הינו תושב מזרח ירושלים (מתוקף היותה של אמו תושבת העיר), ומעמדו הציבורי אינו משמעותי במיוחד. לא בכדי, מיד לאחר שפורסם דבר היוזמה, חתמו כתריסר מנכבדי החמולה על גילוי דעת המתנער מהרעיון, ומדגיש את נאמנותם לשלטון הרש"פ ואש"ף. זאת, למרות שלפי כל ההערכות הרש"פ, פת"ח ואש"ף סובלים מתדמית שלילית ביותר בחברון, והם גם לא באמת שולטים בשטח, אלא החמולות המקומיות שלרשותן עומדים מאגרי נשק גדולים בהרבה מאלה העומדים לרשות מנגנוני הבטחון הפלסטיניים.
נציין עם זאת, שחמולת אלג'עברי (הקרויה על שם הכפר ג'עבר שבסוריה, ממנו הגיעו בניה לאזור חברון וגם לשכונת שג'אעיה שבעזה), שלמרותה סרות גם מספר חמולות קטנות נוספות, אינה השליטה הבלעדית של חברון. בעיר ישנן מספר רב של חמולות שחלקן אינו קטן בהרבה ממשפחת ג'עברי, דוגמת חמולות קואסמה, נתשה, תמימי, אבו סנינה, שאהין וחמולת עויוי שבשנים האחרונות ניהלו אנשיה סכסוך דמים פרוע שכלל לא מעט מקרי רצח מול משפחת ג'עברי. לפיכך ההנחה שמשפחת ג'עברי, גם אם כל אנשיה היו מתייצבים לימין מובילי "יוזמת אמירות חברון", יכולה להניע מהלך כזה לבדה, רחוקה מאוד מהמציאות.
אע"פ כן, העובדה שלראשונה עולים קולות הקוראים תיגר פומבי על המשך שלטון הרש"פ בחברון היא בעלת משמעות רבה, בעיקר משום שהיא מלמדת על כרסום מסוים בשלטון הפחד של הרש"פ – שלטון שמנע בעקביות כל ניסיון לערער על הלגיטימציה שלו, גם כאשר בפועל השלטון האמיתי בחברון לא היה בידי הרש"פ, אלא בידי החמולות. זאת, ממש כמו שהופעת המיליציה של יאסר אבו שבאב ברפיח מלמדת על כרסום מחסום הפחד המוחלט מפני שלטון החמאס בעזה.
חשוב לציין שגם המיליציה של אבו שבאב ברצועה וגם יוזמת האמירות בחברון, טרם צברו כוח מספיק כדי לאיים איום של ממש על השלטון המוכר והמבוסס של חמאס ברצועה ועל הרש"פ באיו"ש, אבל יש בהם בהחלט פוטנציאל, בעצם הערעור על הסמכות המוחלטת של המסגרות הישנות שנראו עד לאחרונה כמעט בלתי ניתנות להחלפה. מבחינה זו אין לזלזל ביוזמות אלו, על אף חולשתן הברורה.
בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, ניסתה ישראל, באמצעות המנהל האזרחי, לקדם את הקמת "אגודות הכפרים" ביהודה ושומרון. גם אז מדובר היה בהתארגנות על בסיס חמולתי, התארגנות שזכתה לגיבוי מקומי מוגבל וקראה תיגר על שלטון אש"ף ואנשיו בשטח. בתקשורת הישראלית לא אהבו את הרעיון והציגו את אנשי אגודות הכפרים כ"משתפי פעולה" המופעלים ע"י ישראל. היה גרעין של אמת בטענה זו, אך לא הייתה זו כל האמת. רבים מאוד ממובילי היוזמה בצד הפלסטיני היו אנשים נאמנים לעמם, אך קראו תיגר על הקו שגרס שטובת העם הפלסטיני מחייבת מאבק נגד השלטון הישראלי. ברבות הימים, ניערה ישראל את חוצנה מיוזמת "אגודות הכפרים", ואנשיהם איבדו את מעמדם והשפעתם. התוצאה הייתה הסכמי אוסלו, השתלטות הרש"פ על יהודה, שומרון ועזה, ולאחר מכן העברת השליטה ברצועת עזה לידי החמאס. את המחיר שילמנו כולנו, ועדיין אנו משלמים בנהרות של דם.
מדינת ישראל, מתקשה מאוד בבניית קשר עם גורמי אופוזיציה ומיעוטים אחרים המבקשים את תמיכתה כדי לגבור על גורמי הטרור ויתר מחרחרי שפיכות הדמים שסביבנו. יוזמת אבו שבאב והאמירות בחברון, מלמדות שיש כבר לא מעט קולות שמעוניינים בתמיכה ישראלית כנגד מחרחרי שפיכות הדמים. התפתחות כוחות אלה תלויה לא מעט בגיבוי שנדע להעניק להם, בניגוד לדרך בה נהגה ישראל בעבר בגורמים שביקשו את קרבתה.
אחד ממקורביו של וודיע אלג'עברי, שהיה בסוד המהלך עמו שוחחתי, טוען שליוזמה זו יש סיכוי אמיתי להתפתח, אך רק אם תקבל גיבוי כלכלי וביטחוני מצד ישראל וארה"ב. לדבריו, הוא וחבריו עומדים בקשר עם גורמים בישראל, כמו יוסי דגן והשר ברקת המנסים לסייע להם, אך נתקלים בחומה במשרדי ראש הממשלה ומשרד הביטחון – להערכתו מתוך התנגדות של שב"כ ומתפ"ש (מתאם פעולות הממשלה בשטחים) לכל מהלך של כרסום במעמד הרש"פ ומנגנוני הביטחון שלה. לדבריו, גורמים אלו טרפדו יוזמה של פעיל פת"ח לשעבר מגזרת ג'נין לכונן מיליציה שתיאבק ב"גדודי הטרור" שפעלו בגזרה במנותק ממנגנוני הרש"פ, הגם שלצידו התייצבו לא מעט פעילים שהיו מוכנים לסייע בכך.
מסקנת האיש היא שעד שישראל לא תבחר להיכנס למהלך מלא של קידום גורמי כוח עצמאיים, הסיכויים של יוזמות כאלה להצליח אינם גדולים. למרבה הצער, ההיסטוריה של ישראל כמקדמת מהלכים כאלה, החל מאגודות הכפרים, צבא דרום לבנון ועוד – מוכיחה שהצדק כנראה איתו.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
