מערך הכלבנות רפואית בישראל נוסד בשנת 2019, בבי"ח בלינסון, עלי ידי מיכל לבנשטיין, אחות וכלבנית רפואית. כיום, המערך כולל שלוש אחיות מוסמכות, אחיות טיפול נמרץ ורפואה דחופה והוא נותן מענה בחמישה בתי חולים.
היחוד של הכלבנות הרפואית הוא שהטיפול ניתן על ידי מטפלים שעברו לימודים של טיפול, ולימוד פסיכותרפיה עם בעלי חיים. לכל ביקור יש מטרה רפואית ושיקומית, כמו לגרום למטופל לראות בעין שנשארה. לגרום למטופל ללכת על רגל אחת כי את השנייה איבד. ולהראות למטופל שיש לו את היכולת והביטחון לזה. והכלב עוזר לנו לחדור רגשית למטופל ומסייע לו להתחיל להתגבר על הטראומה ועל הנכות. הטיפול הרגשי באמצעות הכלב הוא מאוד משמעותי.
הטיפול בכלבנות ניתן גם לילדי העוטף שחוו טראומות קשות, בני נוער, ילדים בסיכון ובבתי אבות.
בארה"ב ובקנדה מקיימים מתנדבים ביקורי כלבים בבתי חולים, כדי לשמח חולים. בארץ המצב שונה. כאן נדרשת התמקצעות והמטרה היא טיפול וסיוע בטראומה.
מיכל לבנשטיין מספרת לחדשות NTD עברית, על ההישגים בטיפול בכלבנות מול הלוחמים.
"הטיפול הנעזר בבעלי חיים מושתת על משולש טיפולי: המטופל, המטפלת והכלב. הרעיון הוא שבעצם בעלי חיים מרגישים את כל המנעד של הרגשות של המטופל כמו: פחד, כאב וטראומה. הם מרגישים את הדברים באופן פיזי. מאחר וקשה למטופל לבטא את הכאב והטראומה, אנו מבקשים מהמטופל שיספר לנו איך הכלב מרגיש. לאחר שהמטופל מבטא ומתאר איך הכלב מרגיש, נשאל אותו: ואתה, איך אתה מרגיש? השאלה מובילה לשיח רגשי ולחשיפה של רגשות וכאב. מדובר במצב נפשי מאוד טעון, שכן אחרי טראומות, קיים קושי לדבר על החוויות הקשות. מאחר ואיננו רוצים לפתוח את הדברים הקשים ולהגיד דברים טעונים, אנו מאפשרים למטופל לדבר ולספר, וזה נעשה באמצעות הכלב. וכשהמטופל מספר מה הכלב מרגיש אנו יכולים להסיק על העולם הרגשי שלו ויכולים גם לשאול אותו.
יש מטופלים שעקב הטראומה שעברו, הם אינם מוכנים לקום מהמיטה, ולא מוכנים לבצע אפילו פעולות שגרתיות. אך ברגע שהכלב נוגע למטופל בכתף, המטופל מוריד את השמיכה, והוא כבר רוצה ללטף את הכלב. בשלב הזה, אנחנו מושיבים את הכלב לצד המטופל, והמטופל מחבק את הכלב. פעמים רבות בעקבות חיבוק הכלב, המטופל פורץ בבכי! זהו בכי של התפרקות, זהו בכי של: יש כאן מישהו שממש מבין אותי בלי מילים. וזה היתרון של כלבים. המטופל לא צריך לספר על הרגעים הקשים, כי אפשר לדבר איתם על הכול בלי להוציא מילה אחת. בשלב הזה אחרי הבכי מתקיימת שיחה. זו שיחה חשובה מאוד שבה מתחילים לצאת תכנים קשים. במקרים רבים, עצם השיחה פותחת למטופל גם את הרצון לאכול ולשתות. ואז בפעמים רבות הוא מבקש לרדת מהמיטה ומבקש להתקלח. המהלך הבא בטיפול הוא שאנו הולכים ביחד עם הכלב והמטופל לטיול במסדרון בית החולים.
המטפל הוא למעשה מתווך בין המטופל הנתון במצב קשה, לבין כלב שיש לו הרבה מאוד יכולת נתינה. הטיפול באמצעות כלב ממש עוזר להוציא אדם מהמיטה ולהתחיל לחיות חיים נורמטיביים מחדש.
אחד המטופלים הוא לוחם שאיבד עין. ובעין השנייה היו רסיסים אך הייתה יכולת ראייה. אבל בגלל הרסיסים והכאב, הוא פחד מאוד לפקוח את העין. בשלב הזה הבאנו איתנו כלב, והלוחם הפצוע כל כך רצה לראות את הכלב, עד שהעז ופתח את העין, למרות הכאב, לראשונה מאז הפציעה. בשלב הזה, כשפקח את העין הרואה, הוא ביקש לקום מהמיטה והתחיל ללכת עם הכלב. זה נתן לו מוטיבציה גדולה מאוד להמשיך לתפקד".
והנה דברי תודה ששלח אחד הלוחמים שטופלו בתוכנית:
"אני רוצה להסביר את החשיבות של הטיפול באמצעות כלב. לפני הפציעה הייתי אדם חזק מאוד, הייתי בשיא שלי, גם באתי בכושר וכקצין כדי לתת למדינה. ופתאום בבום, הרבה נלקח ממני והרבה מהכוחות שלי נעלמו. וכמו שכבר אמרתי לך החוויה הראשונית, שקצת קיבלתי כוחות בחזרה זה כשאת, המטפלת, באת אליי בפעם הראשונה אחרי הפציעה. להחזיק את הגוש פרווה הזה ולנסות לפקוח את העין בשביל לראות אותו – זה בזכותך. והצלחתי בפעם הראשונה לפקוח קצת את העין. זה היה מאוד עוצמתי לראות אותו וגם להשתמש בחושים האחרים כמו מישוש. וזו גם הפעם הראשונה שהלכתי, קמתי ללכת, וזה היה יומיים שלושה אחרי הפציעה. זה נתן לי את הכוח לקום מהמיטה ולעשות את הצעדים הראשונים שלי. קיבלתי הרבה כוחות שאפשרו לי לפקוח את העין ואז גם לעשות את הצעדים הראשונים. זו הרגשה של שליטה מסוימת שהצלחתי להשיג באמצעות הכלב".
ניתן לפנות למיכל לבנשטיין, לגעת בנפש, המערך הארצי לכלבנות רפואית במייל: [email protected]
קרדיט לתמונה: הלוחם זיו.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
