כמעט שנתיים חלפו מאז הטבח הנורא ב-7 באוקטובר ומשפחות החללים ממשיכות בהתמודדות בקושי שבאובדן יקיריהן.
מנתוני משרד הביטחון מניין הנופלים במלחמה: 890 חללי מערכות ישראל נפלו במלחמת חרבות ברזל. מחציתם מתחת לגיל 21.
מעל 5,200 בני משפחות נוספו למשפחת השכול בהם 1,590 הורים שכולים, 306 אלמנות, 645 יתומים ומעל 2,730 אחים ואחיות שכולים.
עמותת קרן קובי מנדל הפועלת לרווחת משפחות שכולות הוקמה בשנת 2002 על ידי סט ושרי מנדל, לזכר בנם יעקב (קובי) מנדל ז"ל, שנסקל למוות יחד עם חברו יוסף איש רן ז"ל בזמן שטיילו בנחל תקוע הסמוך לביתם והם בני 13 בלבד. מתוך כאבם האישי של משפחת מנדל ותחושת החריגות בחברה שחשו ילדיהם ובהעדר מענה ראוי הקימו סט ושרי את "קרן קובי מנדל" המעניקה קבוצת שווים וליווי רגשי ליתומים ומשפחות בעלי גורל משותף.
ליענה ברנר, מנכ"לית קרן "קובי מנדל", מספרת לחדשות NTD עברית על ההערכות בקרן מנדל לטיפול באלפי נפגעי השכול. "מאז ה-7 באוקטובר, העמותה הכפילה את הפעילות שלה ואת כמות המשתתפים בפעילויותיה. הבדידות היא אחת התחושות המרכזיות אצל ילדים בשכול. הילד מרגיש שאף אחד לא מסוגל להבין אותו. הפתרון שאנחנו מציעים הוא קבוצות תמיכה שאנחנו מקיימים לילדים. הם נפגשים אחד עם השני, והדבר הראשון שהם מדברים עליו הוא האבדן והבדידות".
אנחנו מקיימים מגוון פעילויות:
מחנות לילדים יתומים מאמא או אבא ששכלו אח או אחות, כולם נפגעי מלחמת חרבות ברזל. במחנה הקיץ האחרון שלנו השתתפו 750 ילדים בגילאים 9 עד 18.
המפגשים השבועיים: כיום כ-2,500 אלמנות, אימהות שכולות, ילדים שכולים – משתתפים במפגשי תמיכה שבועיים בקרן מנדל. לכל מפגש מגיעים 45 אנשים. בכל קבוצה כ-13 משתתפים בליווי פסיכולוג.
פרויקט חונכות לילדים: פעם בשבוע, לאורך כל השנה, נערים ונערות מגיעים לבית המשפחות השכולות ומסייעים להם בהכנת שיעורי הבית.
פרויקט אלמנות מלחמה: פעמיים בשבוע מגיעות נערות לבית המשפחה ומסייעות לאלמנה בהשגחה על הילדים ועבודות בית קלות.
הבדידות היא אחת התחושות המרכזיות אצל ילדים בשכול. הילד מרגיש שאף אחד לא מסוגל להבין אותו. הפתרון שאנחנו מציעים הוא קבוצות תמיכה לילדים. הם נפגשים אחד עם השני, והדבר הראשון שהם מדברים עליו הוא האובדן והבדידות. כל ילד מספר את מי הוא איבד. לילד יש במה ויש לו חברים שהוא יכול לשתף אותם בתחושות שהם שותפים להן – הם לא לבד הם עוברים בדיוק אותו דבר. הילדים יכולים לצחוק יחד, לבכות יחד, הם יודעים שמבינים אותם. כל ילד נמצא בשלב אחר של התמודדות. יש כאלה שכבר חלפו כמעט שנתיים מהפרידה מהיקר להם, יש כאלה שרק הצטרפו. והמקום הזה והסביבה הזו שמשדרת להם שמבינים אותם, הוא מקום כל כך חשוב עבורם והם מפתחים חוסן. צריך גם לזכור שבעקבות המלחמה, בכל בית ספר, יש ילד שכול. והם צריכים את ההתחשבות הזאת ביחד עם הידיעה שלא מרחמים עליהם, זה גבול דק מאוד.
הילדים במשפחה שכולה מרגישים שהם כבר לא ילדים. ילדים אחרי אובדן הרבה פעמים רואים את ההורים שלהם מתפרקים, הם רואים איך כל המשפחה משתנה והם מרגישים שהם צריכים לקחת את האחריות על המשפחה. וכך הם הופכים בבת אחת להיות "הורים" להוריהם. הם שומרים על ההורים שלהם. הם לא רוצים לגרום להורים שלהם לעוד כאב וסבל. הם שומרים על האחים הקטנים שלהם. וזו תחושה מאוד קשה. ואנחנו כאן כדי לסייע להם להתמודד איתה.
כן, חשוב לילדים שידעו מה קרה להם ושהם איבדו את היקר להם מכל אבל לא ממקום של: "אוי, איזה מסכן אתה". אלא זה צריך להגיע ממקום של אהבה, "אני מבין אותך, אתה עובר פה התמודדות מאוד לא פשוטה, ואני רוצה להיות כאן למענך".
תמונה: קרן קובי מנדל
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
