מאמר דעה מאת: סא"ל במיל' יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון
סבג: "לאחר חתימת פרק המאבק להשבת החטופים החיים והחללים מרצועת עזה, ובהבאתו לקבר ישראל של גיבור ישראל רן גווילי ז”ל, נפתח הסבב הבא במערכה, המאבק על השליטה ברצועה עצמה. נראה כי, מלבד קומץ לוחמים המשרתים בפועל ברצועה, קומץ פוליטיקאים המנצלים את הנעשה באזור זה לניגוח הדדי, ותושבי עוטף עזה השומעים מעת לעת את קולות הפיצוצים, והסמוכים יותר אף את קולות הירי, הרוב המכריע של תושבי ישראל כמעט ואינו מודע למתרחש באזור זה. זאת במיוחד נוכח מיקוד תשומת הלב בחזית האיראנית, ובשאלה האם יורה נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, על מתקפה שתביא להפלת המשטר האסלאמי במדינה זו.
דווקא משום כך, חשוב להבין כי ברצועת עזה מתרחשים תהליכים לא מעטים העלולים להשפיע על הביטחון האישי של כמעט כל אחד ואחת מאיתנו בפרט, ועל ביטחון מדינת ישראל בכלל.
בבסיס הבנת המציאות בשטח יש לציין כי רצועת עזה מחולקת לשני אזורים כמעט נפרדים, המופרדים זה מזה באמצעות מה שמוגדר כ"הקו הצהוב". החלק הקרוב יותר לגבולות הרצועה עם ישראל ומצרים נשלט בידי כוחות צה"ל, שחלקם סטטיים ורובם ניידים, ובשטח זה כמעט שאין נוכחות של תושבים עזתיים. בחלק השני, שהוא למעשה לב הרצועה וכולל את הערים עזה, ח’אן יונס, דיר אל-בלח ומרכז הרצועה, שולט חמאס שלטון כמעט ללא מיצרים, הן מעל פני הקרקע והן בתת-הקרקע. אנשיו אינם חדלים מלפעול לשם חידוש כוחם הצבאי ושיקום רשת המנהרות. על פי המסתמן, חמאס ממשיך להחזיק ברצועה עשרות אלפי חמושים ומאות קילומטרים של מנהרות, תוך שיקום חלק בלתי מבוטל מן המנהרות שנהרסו במהלך הלחימה. כמו כן מתבצעת הברחה מאסיבית של אמצעי לחימה, בחסות עשרות אלפי משאיות הסיוע הבינלאומי המוכנסות לאזור, נוסף על הברחות באמצעות רחפנים דרך ישראל או ישירות ממצרים. לא ברור האם הצליחו אנשי חמאס לשקם גם חלק מתשתית מנהרות ההברחה שבין הרצועה לסיני. עם זאת, העובדה שגם לאחרונה אותרו מנהרות ואנשי חמאס במרחב רפיח מלמדת כי משהו מן התשתית הענפה שפעלה באזור לפני 7 באוקטובר 2023 עדיין קיים, אף כי בוודאי אין מדובר בתשתית משמעותית בהיקפה הקודם.
כדי לתחזק את התשתית הצבאית זקוק חמאס לסכומי כסף גדולים במיוחד, וזאת למרות אובדן מרבית התמיכה הכלכלית מאיראן ומחזבאללה. סכומים אלה משיגים אנשי חמאס מכוח שליטתם בחלוקת הסיוע הבינלאומי הזורם לרצועה בהיקפים אדירים. כל משאית סיוע הנכנסת לרצועה מניבה לחמאס בין אלפי לעשרות אלפי שקלים. זו הסיבה לכך שגם לאחר כניסת סיוע מאסיבי לאזור, סיוע הניתן ברובו ללא תמורה, מחירם של מרבית מוצרי היסוד ברצועה עודנו גבוה ביותר. חשוב לציין כי אנשי חמאס מודיעים, ללא כל היסוס, כי ישמחו להעביר את ניהול הרצועה לידי "ועדת הטכנוקרטים", כביכול, שאנשיה אמורים לנהל את האזור בפועל למעט שני תחומים: מסירת הנשק שבידי אנשי הארגון והשליטה בחלוקת הסיוע.
אנשי חמאס מבינים כי השליטה בחלוקת הסיוע היא המפתח להמשך נוכחותם הצבאית, והם מודעים לכך שלא מעט גורמים לוטשים עיניים ל"תרנגולת המטילה עבורם ביצי זהב". הם גם מבינים שללא כוח צבאי משמעותי, הם לא יוכלו להגן על נכס זה, ועל כן נוצר כאן סיפור קלאסי של ביצה ותרנגולת: הנשק והכוח הצבאי מאפשרים לחמאס לשלוט בסיוע, והשליטה בסיוע מאפשרת לחמאס לבנות מחדש את כוחו הצבאי. זאת אל מול שורה של חמולות חזקות ומספר מיליציות שהוקמו בתיווך אמריקני ומצרי, המשתפות פעולה כמעט באופן מלא עם ישראל. האיש הבולט במיליציות אלה, יאסר אבו שבאב, בן שבט התראבין מרפיח, נרצח אמנם בידי אחד מאנשיו בשליחות חמאס, אך הוחלף מיידית בידי סגנו, יאסר דהיני. במקביל ממשיכות לפעול בפריפריה של הרצועה המיליציות של חוסאם אל-אסטל בח’אן יונס, רמי חלס במזרח העיר עזה ואשרף אל-מנסי בצפון הרצועה. חמאס, מצדו, הצליח לדכא את המיליציה של משפחת דוגמוש בלב העיר עזה, שפעלה בהשראת דאעש, ולהרתיע חמולות אחרות כגון אבו סמרה בדיר אל-בלח ומג’אידה בח’אן יונס, מהקמת מיליציות מטעמן. עם זאת, בתמורה זוכות חלק מאותן חמולות בנתח מן השלל.
במסגרת מאבקי השליטה הקימו אנשי חמאס כוח מיוחד הנקרא "ראדע" (הרתע), שתפקידו לפגוע בכל גורם המאיים על ההגמוניה החמאסית. במקביל מבהירים אנשי חמאס לעובדי המנגנון הציבורי כי גם לאחר העברת ניהול הרצועה לידי הוועדה הטכנוקרטית, אנשיהם ימשיכו לשלוט בשטח מאחורי הקלעים ואבוי למי שלא יתנהג בהתאם.
בד בבד מכריזים אנשי חמאס כי לא ימסרו את נשקם לשום גורם אחר, ולא יסכימו לפעילות של כוחות צבאיים זרים שלא ישתפו עמם פעולה או ינסו לפרוק את אנשיהם מנשקם. זאת, בעוד פעילי השטח של הארגון מנסים לבחון את גבולות הסובלנות הישראלית ולאתר נקודות תורפה, מתוך הנחה שבמוקדם או במאוחר תשוב הלחימה ברצועה ותתלקח באופן משמעותי.
ברקע לכל אלה החלה, בפרופיל נמוך ביותר, פעילות הגוף המכונה "הוועדה הטכנוקרטית לניהול הרצועה", בראשות ד"ר עלי שעת’, לשעבר סגן שר התחבורה ברשות הפלסטינית. עלי שעת’ הוא בן לאחת החמולות הבינוניות באזור ח’אן יונס, שהדמות הבולטת בה היא ד"ר נביל שעת’, ממייסדי אש"ף והפת"ח ומאדריכלי הסכמי אוסלו. ניתן לומר כי הוועדה הטכנוקרטית היא ניסיון כניסה של "הרשות הפלסטינית בתחפושת" לרצועה. ישראל נאלצה, ככל הנראה, להסכים לכך, כמו גם לרעיון פתיחת מסוף רפיח לשני הכיוונים. בהמשך החלה התארגנות להכנסת כוח בין-לאומי ובין-ערבי לרצועה, שאמור למנות עשרות אלפי חיילים, מהם כ-8,000 מאינדונזיה, וככל הנראה יצטרפו אליהם גם חיילים מאיחוד האמירויות וממדינות נוספות. טורקיה הכריזה כי גם היא מעוניינת לשגר חיילים לכוח זה, על אף התנגדות ישראל, ונראה כי מדובר ב"סוג של עז": בתמורה לאי-כניסת חיילים טורקים, יוכנסו לרצועה אנשי סיוע אזרחי מטורקיה, שהודיעה אף על כוונתה להכניס לרצועה 20,000 קרוואנים לשיקום העקורים.
ישראל, מצדה, מודעת לכך שהמלאכה ברצועה טרם הסתיימה, אך ללא אור ירוק אמריקני בין אם מן החדר הסגלגל בוושינגטון ובין אם מן הבסיס האמריקני הקדמי שהוקם בקריית גת – דפוס הפעולה הישראלי ממשיך להיות פסיבי ומתגונן.
ניכר בהקשר זה כי הקו הנוקשה של ממשל טראמפ כלפי הציר השיעי אינו מועתק במלואו כלפי "הציר הסוני", הכולל את טורקיה, מצרים, קטר, סוריה וסעודיה, אף שציר זה מסתמן כאיום על ישראל לא פחות מן הציר השיעי בהובלת איראן. בסופו של דבר, לארצות הברית אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים חשובים ביותר מול ציר זה, ההולך ומתגבש לנגד עינינו.
אנשי הציר הסוני, שאפשרו בסופו של דבר את מימוש עסקת שחרור החטופים ובמיוחד טורקיה וקטר דורשים תמורה משמעותית. טורקיה, למשל, מעוניינת לשלב את אנשיה בשיקום הרצועה, אך מבחינתה זהו יעד משני בלבד. היעד החשוב ביותר הוא שיקום סוריה והפיכתה למדינת חסות שתנטרל את האיום הכורדי. יעדים נוספים של הטורקים מצויים בים האגאי מול יוון, בלוב – שם לוטשים הטורקים עיניים לזיכיונות חיפוש נפט וגז וכמובן בסומליה, שם מתפתח מאבק בין ישראל, שהכירה לאחרונה בסומלילנד, לבין טורקיה, המעניקה גיבוי מלא לסומליה ומקימה בשטחה בסיס צבאי משמעותי.
הגיבוי האמריקני לציר הסוני, לעיתים על חשבון ישראל, בא לידי ביטוי גם בזירה הפלסטינית. האמריקנים חדלו זה מכבר לקדם את רעיון ההגירה מרצון שיזם הנשיא טראמפ, דבר שהפך אותו לכמעט בלתי ישים בשלב זה. ניכר כי ארצות הברית השלימה לחלוטין עם סירובה של ערב הסעודית להצטרף ל"הסכמי אברהם", כמו גם עם התנגדות הסעודים לנוכחות איחוד האמירויות בדרום תימן. נראה שגם רעיון קו הסחר היבשתי בין איחוד האמירויות לאילת דרך סעודיה נגנז עוד בשלב הבוסרי שבו היה. למרות זאת ממשיך הממשל לקדם עסקאות נשק ענקיות מול סעודיה, ובראשן אספקת מטוסי F-35 חמקנים, כאשר גם הטורקים מבקשים לרכוש מטוסים אלה. במקביל ממשיך הנשיא טראמפ להביע התנגדות חד-משמעית לכל אפשרות של החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, ולדבר על "נתיב למדינה פלסטינית" בעתיד למרות ההבנה שמבחינת ישראל, לאחר המלחמה ברצועה, מדובר בסכנה קיומית.
האמריקנים ממשיכים להעניק גיבוי והגנה לנסיכות קטר, חרף החסות המלאה שמדינה זו מעניקה לחמאס ולראשיו ששוהים בפועל בקטר ובטורקיה. גם מצרים מארחת לא מעט ממשוחררי עסקת החטופים שישראל דרשה את הרחקתם מן האזור. רישמית אמורות מדינות אלה להביא את חמאס, בסופו של יום, להסכמה על התפרקות מנשק; אולם בתמורה, בכוונתן לחתור להסכם שלפיו ימשיך חמאס לפעול ברצועה כ"גורם פוליטי אזרחי". כגורם כזה ינסה חמאס להשתלט מחדש על הרצועה אם באמצעות הקלפי ואם באמצעות "ממסד הדעווה", מערך התשתיות האזרחי של הארגון, הנהנה מתרומות בהיקף של מאות מיליוני דולרים ממדינות ערב והעולם האסלאמי, ואף מגורמים אסלאמיים באירופה ובארצות הברית. בהקשר זה יש לציין כי בראייה החמאסית מערך ה"דעווה" חשוב בהרבה מן התשתית הצבאית, שממילא הפכה ל"כמעט לא רלוונטית" מרגע שנוטרל האיום הצבאי על קיומה של ישראל, אותו ניסה לבנות בשנים האחרונות יחיא סינוואר.
הכוח הצבאי של חמאס ברצועה כיום נועד להגן בראש ובראשונה על האינטרסים הכלכליים של הארגון. מרגע שהקטרים והטורקים יתפרו "חליפה כלכלית חדשה" לארגון, ייתכן בהחלט שנראה את חמאס מוותר על נשקו כדי להשתלב ב"ציר הסוני", המבין כי רעיון השמדת ישראל אינו בר-מימוש בטווח המיידי, אך גם אינו רעיון שניתן לוותר עליו בראייה ארוכת טווח.
העובדה שהציר השיעי חדל, ככל הנראה, להוות איום משמעותי על המדינות הסוניות ובראשן סעודיה, יוצרת עבור מדינת ישראל איום ארוך טווח שאינו פחות משמעותי. אם אל מול הציר השיעי קיבלה ישראל גיבוי אמריקני כמעט מוחלט, הרי שמול האיום הסוני המתהווה, האמריקנים אינם ניצבים בהכרח לצידנו; ולעיתים אף פועלים בניגוד לאינטרסים הישראליים. משום כך חשוב מאוד שנדע להיערך בהקדם למציאות המתחדשת והמשתנה באזור".
תמונה: דובר צה"ל
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
