"מהפיצוץ אני עף שמאלה, מרגיש שנפצעתי מאוד קשה בצד ימין של הגוף, ואני גם יודע שאני במקום מאוד חשוף. אמרתי לעצמי שהמטרה שלי כעת זה למצוא מחסה. אני מצליח לזחול בין שתי ה"אכזריות" [סוג נגמ"ש] שהיו ליד. ואז שם אני מאבד את ההכרה. אבל ממש אחרי כמה שניות, אני מרגיש כאילו מישהו נוגע לי ביד ונוגע לי ברגל ואומר לי: תתעורר, זה לא הזמן!! אני מסתכל ימינה ושמאלה ואני לא רואה אף אחד, אבל ממש לא רואה אף אחד. כנראה זה היה אלוהים! אני לא יודע להסביר אחרת!"
"אני יושב עם חיילים סדירים בני 19 ו-20 בערב להפקת לקחים, ואני שואל אותם: חבר'ה, מה קורה? איך אתם עושים את זה יום אחרי יום? מאיפה הכוחות… למה אתם עושים את זה? למה אתם נלחמים יום אחרי יום עם כל הסיכונים, עם כל האתגרים? הם מסתכלים עליי ועונים: תשמע, אתה משוגע לגמרי, אה? מה לא ברור? המדינה הזאת שלנו, זאת הארץ שלנו, ואנחנו נלחמים בשביל כולם! אנו נלחמים על העתיד של כולם – כי אם לא, לא תהיה פה מדינה".
ב-7 לאוקטובר התקשרתי לחיילים שלי אמרתי לכולם לעלות על מדים ולהגיע כמה שיותר מהר לבסיס שלנו בגזרה הצפונית. החשש העיקרי שלנו היה אז שכוחות חיזבאללה יבצעו בדיוק מה שקרה בדרום.
בצפון ניהלנו ארבעה חודשים קרב הגנה ברמת הגולן. כל יום ספגנו נ"ט ומרגמות. היה לי חשוב שהחיילים שלי יצליחו לצבור ניסיון קרבי כמה שיותר כי אנחנו באמת נערכים להילחם נגד חיזבאללה. רציתי כמה שיותר להעניק ניסיון קרבי לחיילים. ככל שהזמן עבר הבנתי שהתפקיד שלי כרגע הוא לחימה בעזה.
דחפתי וביקשתי, עד שלבסוף אישרו לנו לרדת לעזה. חברתי ליחידות מיוחדות והיינו הכוח שלחם בשכונה הקאטרית במשך שלושה שבועות. שם חיסלנו מחבלים, הרסנו תשתיות טרור רבות ועסקנו בסריקות בתים, וגם בפינוי פצועים והרוגים באירועים קשים.
בסבב נוסף כשנקראנו שוב להיכנס לעזה לא הייתה שום התלבטות. הבנו את המשמעות ואת המשימה האדירה של הלוחמה בעזה. כעת המשימה הייתה להגיע לרפיח.
נערכנו וכבר ביום הראשון ספגנו נ"ט לתוך בית ששהו בו חיילים ופצועים. קיבלנו משימה להגיע לאזור שבו ירו המחבלים שירו.
אני בדרך כלל לא מצטלם. אך הפעם באופן מפתיע, לפני שעזבנו, הצטלמנו כולנו בתמונה קרבית כזו – כולנו יחד.
לפני שיצאתי מהבית, אחד הלוחמים ביקש שאקח את הציוד שלו. לקחתי, וירדתי למטה והנחתי את הכול ב"אכזרית" שלי. כשיצאתי מהאכזרית ראיתי ממש מולי נ"ט. ממש ראיתי מול הפנים את הראש של ה-RPG, והבנתי שאלה ממש השניות האחרונות של החיים שלי.
בהתחלה הייתה לי אולי מחשבה שאולי בטעות מישהו מכוחותינו ירה. אבל לא. ממש אחרי כמה שניות, התחילו לירות לכיוון שלי מקלצ'ניקוב, הבנתי שאנחנו בעצם בהיתקלות משמעותית. נפגעתי בגפיים, ובחבלת ראש משמעותית.
מהפיצוץ עפתי שמאלה, מרגיש שנפצעתי מאוד קשה בצד ימין של הגוף. ואני גם יודע שאני במקום מאוד חשוף. אמרתי לעצמי שהמטרה שלי כעת זה למצוא מחסה. אני מצליח להגיע אל בין שתי ה"אכזריות" שלנו. שם אני מאבד את ההכרה. אבל ממש אחרי כמה שניות, אני מרגיש כאילו מישהו נוגע לי ביד ונוגע לי ברגל ואומר לי: תתעורר, זה לא הזמן! אני מסתכל ימינה ושמאלה ואני לא רואה אף אחד. ממש לא רואה אף אחד – כנראה זה היה אלוהים! אני לא יודע להסביר אחרת!
כעת, כשאני עדיין שוכב בין שתי אכזריות עמוסות בתחמושת, וזה ממש לא מקום אידיאלי, אני שומע את צעקות שאר הפצועים. ואחד מהם – אני מבין שאני חייב לחלץ אותו. ממש חייב. אני מסתכל ימינה, רואה בית קרוב ליד, אני מחליט לזחול אליו, אני זוחל לתוך הבית, נכנס, אומר, אוקיי, עכשיו אולי רק לשנייה אטפל בפציעה שלי, מוציא חוסם עורקים ומתחיל לחבוש את עצמי, ואז מגיעים חיילים, רצים אליי עם נשקים מכוונים, והם בעצם חושבים שאני מחבל. בגלל הפציעה שלי לא ניתן היה לזהות אותי. הם יורים ואני צועק להם: חדל אש, אני מחטיבת אלכסנדרוני!
ואז המפקד צועק להם, חדל אש! אלו כוחותינו. אחד החיילים שהגיעו לטפל בפצועים פונה אליי ומבקש לטפל בי, אבל אני אומר לו: לא עכשיו. ועם כל הכאוס, אני רואה חייל שנמצא ממש על הקרקע בחוץ. אני שואל למה אף אחד לא יוצא לחלץ אותו? החיילים עונים שאם אני יוצא זה בדיוק הטווח של הירי… אני אומר להם: "אין מה לעשות". אני רץ אליו בשארית כוחותיי. אני לא זוכר את זה … אחר כך סיפרו מה עשיתי. סיפרו לי שברגע שהתחילו לירות עלינו אני תופס את החייל ברגליים אבל אני לא מצליח להביא אותו וצועק לעזרתם. הם מגיעים, מרימים אותו ומכניסים אותו לתוך הבית. ואז אנחנו יוצאים שוב לחלץ עוד שני חיילים פצועים, ורק לאחר שאני רואה שהאירוע מטופל – אני חובר לחידה 669 ומפונה במסוק לבי"ח.
מה שעבר לי בראש באותם רגעים היה שאלו הם החיילים שלי ואני חייב לדאוג להם. אני אוהב אותם אהבת נפש, הם הילדים שלי. מי שבאמת מבין מה המשמעות של אחוות לוחמים יבין על מה אני מדבר. זה הכי טבעי שאציל את הילדים שלי. וזה ממש לא משנה מה יקרה לי – כי הם הרבה יותר חשובים מהכול! בשלב הזה אני לא חושב על הילדים שלי בבית שמחכים לי, אני חושב רק איך אני מציל את החיילים שלי. ולצערי לא הצלחתי להציל את החייל שרצתי להצילו!
השיקום: הקרב שלאחר הקרב
השיקום הוא באמת מלחמה נוספת, קרב שאחרי הקרב.
לנסות לחזור לחיים כמה שאפשר, ולמעשה חצי שנה אחרי האירוע – אני עדיין בקרב.
להיות תלוי באחרים, לא להיות מסוגל לאכול, קשה לי להתקלח ולעשות את הדברים הכי פשוטים. קשה לי לדבר והדיבור שלי מאוד משובש. אני עובד כל כך קשה כל יום כדי שהדיבור לא יהיה מגומגם. אני לא שומע טוב ולא רואה טוב וזה אתגר. ואני חי ברכבת הרים מטורפת. יום אחד אני בהצלחה גדולה ויום אחר אני בנפילה.
אני זוכר את היום הראשון שהצלחתי לקום מכיסא הגלגלים. זו תחושה שאי אפשר לתאר. ממש נולדתי מחדש. אני מתקדם עקב בצד אגודל.
אנו כותבים פרק משמעותי בהיסטוריה של עם ישראל
אני מבקש מעם ישראל: תחיו ב-8 באוקטובר. בטח לא ב-6 באוקטובר. כי ב-8 באוקטובר התגלה כוחו האדיר, הכוח האדיר והעצום של עם ישראל. ולא הייתה שאלה בכלל אם החייל הזה שעכשיו צריך לתרום לו גרביים – אם הוא שמאלני, אם הוא חילוני, אם הוא חרדי.
עם כל העצב, עם כל הטרגדיה הנוראית, אני מסתכל על נקודת האור של ה-8 באוקטובר. תיזכרו בימים האלה של ה-8 באוקטובר – את האחדות המדהימה שנוצרה כאן.
אני יושב עם חיילים סדירים בני 19 ו-20 בערב להפקת לקחים, ואני שואל אותם: חבר'ה, מה קורה? איך אתם עושים את זה יום אחרי יום? מאיפה הכוחות?
אני אבא ל-5. יש לי בית, יש לי בשביל מה להילחם. אתם משתחררים, נוסעים לאוסטרליה, נוסעים לאנגליה, לא בונים חיים. למה אתם עושים את זה? למה אתם נלחמים יום אחרי יום עם כל הסיכונים, עם כל האתגרים? הם מסתכלים עליי ועונים: תשמע, אתה משוגע לגמרי, אה? מה לא ברור? המדינה הזאת שלנו, זאת הארץ שלנו, ואנחנו נלחמים בשביל כולם! אנו נלחמים על העתיד של כולם – כי אם לא, לא תהיה פה מדינה.
זה יכול לקרות, זו אינה מציאות מופרכת. אנשים מבינים שאנחנו במלחמת העצמאות השנייה. כל הסיפורים שלמדנו בסיפורי ההיסטוריה, או אפילו בסיפורי התנ"ך. היום אנחנו כותבים פרק חדש בתנ"ך, אנחנו כותבים פרק משמעותי בהיסטוריה של עם ישראל, פרק שהוא המשך של ההיסטוריה של עם ישראל. ובפרק הזה של מלחמת העצמאות השנייה, על כולנו להיות מאוחדים ולהפסיק את כל המריבות המיותרות.
קרדיט תמונה: ישראל בן שטרית
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
