פסיכיאטרים מזהירים כי זמן מסך ממושך יכול "לשבש" את מוחם של צעירים, להשפיע על מצבי הרוח, על הריכוז ואפילו על השינה.
כעת כאשר ילדים מסתמכים יותר על המסכים אף לצורך לימודים ומפגשים חברתיים, ההורים אובדי עצות — מה ניתן לעשות?
הפסיכיאטרית ויקטוריה דאנקלי עימה שוחחנו אומרת בין היתר:
"ילדים צעירים צריכים לעשות פעילות גופנית במשך 2-3 שעות ביום. בני נוער זקוקים לשעה אחת לפחות של פעילות ביום. זמן משפחה הוא עוד כלי רב עוצמה. המסכים מהווים מעין תחרות בקשר שילדים יוצרים באופן טבעי עם הוריהם. המסכים האלה למעשה מתחרים עם המסלולים העצביים האחראים על קשרים. כך שאם הורים מבלים עם הילדים שלהם זמן איכות "אחד על אחד" עבור ילדים צעירים ומתבגרים כאחד – מה שאתם עושים באמת פשוטו כמשמעו זה לחבר מחדש את המוח שלהם למסלולים העצביים האחראים על הגמול החברתי שיהיו מחוברים להורה ולא למכשיר…"
כמו כן הרופאה ממליצה למצוא הורים בעלי דעות דומות שמוכנים ללכת צעד נוסף כדי לוודא שילדיהם יגדלו מאושרים ובריאים, ושפחות זמן מסך — יהפוך לנורמה.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
כתבנו דניאל מונהאן עם פרטים נוספים.
המסכים הם כעת חלק מחיי היומיום שלנו, אך הפסיכיאטרית ויקטוריה דאנקלי אומרת שהגירוי הבלתי פוסק הזה גורם להרס מערכת העצבים אצל צעירים.
זה מפעיל את המסלולים העצביים האחראים על "הילחם או ברח", זה מגביר את רמת המתח ומבטל את הרגישות לדופמין או במילים אחרות את המסלולים העצביים האחראים על הנאה וגמול.
דאנקלי מזהירה כי הגירוי המתמיד של מכשירים האלה מוסיף קושי למוחם של הילדים, גורם להם למצב של עוררות יתר מה שיכול לגרום להשלכות מתמשכות.
כאשר הילד הוא במצב הזה, המוח עובר סוג של "כיבוי" ואז הם פועלים מהחלק היותר פרימיטיבי של המוח ואז האונה הקדמית שהיא החלק האנושי ביותר של המוח, כביכול נסגרת ונכבת. המוח מקבל קצר חשמלי. אז החלק הקדמי של המוח, האונה הקדמית, מווסתת את מצב הרוח שולטת על התפקוד הניהולי כמו גם בדברים כמו שליטה בדחפים, יצירתיות ואפילו טוב הלב.
כתוצאה מכך ילדים לעתים קרובות מתמודדים עם קשיי ריכוז, עם ויסות מצבי הרוח שלהם ונמצאים בסיכון להיות יותר חרדים או מדוכאים. בילוי מול מסכים משבש גם את השינה. דאנקלי מסבירה שזה יותר מסתם אור כחול המשפיע על רמות המלטונין, אלו הם סוגים שונים של אורות מלאכותיים.
לכן הם מרגישים ערניים ומותשים. אולי הם ישנים או שזה נראה כאילו הם ישנים אבל הם מותשים. אנו זקוקים למצבי השינה העמוקה ללמידה, לחיזוק הזיכרון, לעיבוד מצבים רגשיים שקורים במהלך היום – זה כמו לנקות את הבית.
לדברי הפסיכיאטרית הורים יכולים לעזור ע"י הגבלת זמן מסך. היא ממליצה כהתחלה, על "צום" בזמן מסך מכל המכשירים למשך 4 שבועות.
זה עוזר לסנכרן מחדש את מסלולי הדופמין. זה מסנכרן מחדש את השעון הביולוגי, מוריד את פעילות הורמוני החרדה כך שהמוח, זרימת הדם חוזרת לאונה הקדמית. אתם ממש יכולים לראות תוך שבוע בערך שהילד מתחיל להשתנות לנגד עיניכם. אתם מתחילים להבחין בשינויים במצבי הרוח שלהם, הם מחייכים יותר, יוצרים קשר עין טוב יותר, הם שמחים יותר ורגועים יותר. הם הולכים לישון מוקדם יותר ואתם מבחינים שהם יותר מעורים בדברים והופכים להיות באמת כמו שהם היו אמורים להיות מלכתחילה.
כדאי לוודא שהילדים יעשו פעילות גופנית.
ילדים צעירים צריכים לעשות פעילות גופנית במשך 2-3 שעות ביום. בני נוער זקוקים לשעה אחת לפחות של פעילות ביום.
זמן משפחה הוא עוד כלי רב עוצמה. המסכים מהווים מעין תחרות בקשר שילדים יוצרים באופן טבעי עם הוריהם.
המסכים האלה למעשה מתחרים עם המסלולים העצביים האחראים על קשרים. כך שאם הורים מבלים עם הילדים שלהם זמן איכות "אחד על אחד" עבור ילדים צעירים ומתבגרים כאחד – מה שאתם עושים באמת פשוטו כמשמעו זה לחבר מחדש את המוח שלהם למסלולים העצביים האחראים על הגמול החברתי שיהיו מחוברים להורה ולא למכשיר.
כמו כן ד"ר דאנקלי ממליצה למצוא הורים בעלי דעות דומות שמוכנים ללכת צעד נוסף כדי לוודא שילדיהם יגדלו מאושרים ובריאים, ושפחות זמן מסך יהפוך לנורמה. דניאל מונהאן, חדשות NTD
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
