מהבליץ על לונדון, דרך סטלינגרד ועד דרזדן, ההיסטוריה מלמדת שמלחמות אינן מוכרעות מהאוויר בלבד, אלא בקואליציות, במשאבים ובמלחמה טוטאלית. השאלה היא האם המערב מוכן להפנים זאת גם מול איראן.
מאמר דעה מאת: ד"ר ירון פשר
ההשוואות בין המערכה המתפתחת מול איראן לבין סיום מלחמת העולם השנייה אינן מקריות, אך הן גם עלולות להטעות. ההיסטוריה אינה חוזרת על עצמה אך היא בהחלט מהדהדת, והשאלה איננה האם 1945 תחזור, אלא מה באמת ניתן ללמוד ממנה ומה עדיין לא הפנמנו. דווקא ברגעים שבהם נדמה שההיסטוריה חוזרת, נדרש להבחין בין דמיון שטחי לבין לקחים עמוקים.
אחת האשליות המסוכנות ביותר היא האמונה שניתן להפיל משטרים טוטליטריים מהאוויר בלבד. ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה מלמדת אחרת. הבליץ הגרמני על בריטניה לא הכריע את לונדון, גם לא הפצצות בעלות הברית על גרמניה, ובמונטה קאסינו באיטליה, למרות למעלה מ-200 מפציצים מהאוויר, רק לאחר הקזת דם של כ-55,000 לוחמים הצליחו בעלות הברית לפרוץ את קו גוסטב ולפלס דרך לצפון איטליה. גם בזירה הפסיפית נדרשה התקדמות קרקעית עקובה מדם, מגוודלקנל, דרך איי גילברט ואיי מרשל ועד איו ג'ימה ואוקינאווה. האמריקנים לא כבשו כל אי, אלא בחרו יעדים אסטרטגיים מרכזיים בזה אחר זה, אך גם זה לא הספיק להכרעת יפן. למרות אבדות עצומות, ובהן כ-188 אלף הרוגים יפנים באוקינאווה, נדרשו בסופו של דבר שתי פצצות אטום. לא רק כדי להביא לסיום המלחמה, אלא גם כדי לבלום ולהרתיע את ברית המועצות בדרום מזרח אסיה. הלקח ברור, כוח אווירי לבדו אינו מפיל משטרים.
גם במישור המדיני, ההשוואה בין מנהיגים אז והיום מחדדת תובנות מורכבות. היחסים בין רוזוולט לצ'רצ'יל לא היו הרמוניים כפי שנהוג לחשוב. האמנה האטלנטית נחתמה רק באוגוסט 1941, וצ'רצ'יל התקשה לגייס את רוזוולט למערכה עד פרל הארבור בדצמבר אותה שנה, בין היתר בשל בדלנות בקרב חברי הקונגרס והתמקדות אמריקנית בבניין כוח פנימי ובהתחמשות במהלך 1940, לאחר המפלה הבריטית בדנקרק, מבלי לספק בתחילה סיוע ישיר ומלא לבריטים, עד כניסתה של תכנית "החכר והשאל" במרץ 1941. מנגד, בעידן הנוכחי נראה כי קצב התיאום בין מנהיגים מערביים מהיר בהרבה, ואף יש הטוענים כי נתניהו מצליח במקום שבו צ'רצ'יל התקשה. אך ההיסטוריה מלמדת כי השאלה האמיתית איננה מהירות התיאום, אלא עומק המחויבות והנכונות לשלם מחירים לאורך זמן. גם בוועידת קזבלנקה בינואר 1943, כאשר הוחלט על כניעה ללא תנאי, במהלך שנעשה תוך תיאום הדוק בין ארצות הברית לבריטניה אך ללא סטאלין, התברר כי הכרעה מחייבת אחדות אסטרטגית גם אם היא אינה שלמה או נטולת מתחים.
הלקח השלישי נוגע ליכולת של המערב לזהות איומים בזמן. בשנות ה-30, מדיניות הפייסנות נבעה גם מטראומה עמוקה ממלחמת העולם הראשונה. אותה טראומה, ובהמשך גם הפוסט טראומה משתי מלחמות עולם, יצרה עיוות בתפיסת המציאות וחוסר יכולת לקרוא נכון משטרים טוטליטריים. גם כיום עולה השאלה האם המערב באמת למד לזהות בזמן משטרים אידיאולוגיים קיצוניים, או שמא הוא חוזר על דפוסים של היסוס והכחשה.
אך אולי הלקח החשוב ביותר הוא זה של הקואליציות. כבר למעלה ממאתיים שנה, ממלחמות נפוליאון דרך מלחמת קרים, מלחמת העולם הראשונה וכמובן מלחמת העולם השנייה, מערכות גדולות מוכרעות על ידי קואליציות ולא על ידי מדינה אחת. גם במלחמת העולם השנייה, הכרעת גרמניה הייתה תוצאה של מאמץ משולב של ארצות הברית, בריטניה וברית המועצות. כאשר אין קואליציה מגובשת ופעילה, כפי שניתן לראות בקוריאה ובווייטנאם, לא מושגת הכרעה והמערכה נגררת לדשדוש ממושך. לעומת זאת, במלחמת המפרץ הראשונה, קואליציה רחבה וברורה הובילה להצלחה מהירה ומשמעותית. קואליציות אינן רק מכפיל כוח, הן תנאי להכרעה.
לבסוף, אי אפשר להבין את האסטרטגיה של מלחמות מודרניות בלי להתייחס למשאבים ובעיקר לאנרגיה. הנפט היה הלב הפועם של המלחמה במאה ה-20 והוא ממשיך למלא תפקיד דומה גם כיום. גרמניה הנאצית פעלה מתוך תפיסה של כיבוש משאבים, כיבוש נורבגיה ודנמרק כדי להבטיח נתיבי שיט לברזל משוודיה לתעשיית הנשק, שליטה בשדות הנפט ברומניה, השתלטות על אסם התבואה האוקראיני וניסיון להגיע למאגרי הנפט בקווקז. מנגד, הבריטים והסובייטים פעלו להשתלט על איראן כדי להבטיח זרימת דלק לצבא האדום דרך הים הכספי והוולגה לאזור סטלינגרד ומשם לכל רחבי ברית המועצות. גם מתקפת הארדנים בדצמבר 1944, המהלך ההתקפי האחרון של גרמניה, נועדה לפגוע במערך הלוגיסטי של בעלות הברית ולנתק את הכוחות האמריקנים מבסיס האספקה המרכזי בנמל אנטוורפן. במידה רבה, משאבים מכתיבים אסטרטגיה.
מכאן עולה מסקנה קשה אך ברורה. מלחמות בסדר גודל היסטורי מוכרעות כאשר הן הופכות לטוטאליות. כיום נעשה ניסיון מלאכותי להפריד בין משטר האייתולות לבין העם האיראני, אך הדבר דומה לניסיון היפותטי של בעלות הברית להפריד בין המשטר הנאצי לבין העם הגרמני. בפועל, ההכרעה במלחמת העולם השנייה התאפשרה רק כאשר אומצה מדיניות של כניעה ללא תנאי כפי שדרש רוזוולט. מנגד, גם גרמניה הכריזה על מלחמה טוטאלית כפי שקרא גבלס בנאומו בפברואר 1943, מלחמה הפונה לתשתיות הלאומיות ולאוכלוסייה האזרחית ולא רק לצבא. דפוס זה בא לידי ביטוי גם בהפצצות על המבורג ודרזדן, כאשר דרזדן שימשה צומת לוגיסטי מרכזי, ובהמשך כאשר הופצצו גשרים על האלבה והריין והושמדה תשתית תחבורתית ותעשייתית רחבה, עד קריסת היכולת הגרמנית להמשיך להילחם. גם במלחמת האזרחים האמריקנית נדרשו ארבע שנות לחימה עד אשר הגנרל שרמן הכריע את הדרום במסע אל הים, מאטלנטה לסוואנה, כ-480 קילומטרים של הרס תשתיות שיטתי ומדיניות אדמה חרוכה שפגעה גם במרחב האזרחי. זה איננו פוליטיקלי קורקט, אך זה מה שמכריע מערכות גדולות. אם זו המטרה, בשלב מסוים נדרש גם מהלך של נוכחות קרקעית, פגיעה בתשתיות אזרחיות וחנק כלכלי עמוק עד לרמה שבה לאויב לא נותרת היכולת להמשיך להילחם. באיראן, נכון לעכשיו, עדיין לא נמצאים בשלב הזה.
האתגר של 2026 איננו רק לנצח, אלא להבין מה נדרש כדי להכריע באמת.
ד"ר ירון פשר הוא היסטוריון צבאי, מומחה להיסטוריה צבאית ודיפלומטית, חוקר מלחמת העולם השנייה והשואה, ומרצה במכללה האקדמית גליל מערבי
קרדיט צילום: שמעון איפרגן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
