מאמר מאת דיוויד מטאס, עורך דין יהודי-קנדי לזכויות אדם
רק לאחרונה חל יום השנה ה-25 להכרזה הרשמית של המשטר הסיני שהתפרסמה ב-22 ביוני 1999, ולפיה אגודת המחקר של פאלון גונג ושיטת הפאלון דאפא הוכרזו כ"ארגונים בלתי חוקיים". בנוסף, הוטל איסור על הפצת פרסומות של פאלון גונג, וכן על קיום אסיפות ציבוריות לקידום הפאלון גונג, עצרות, מצעדים, הפגנות, או עצומות למען הפאלון גונג.
ההכרזה נתפסה כתמוהה, מאחר שאגודת הפאלון גונג התפרקה ב-1997 ומאחר שהפאלון דאפא אינו ארגון. פאלון דאפא, או פאלון גונג, היא סדרה של תרגילים בעלי יסודות רוחניים – מעין מקבילה סינית ליוגה. התרגול הוא מיזוג מחודש של תרגילי הצ'יגונג הסיני המסורתי ושל המסורות הרוחניות – הבודהיסטית, הטאואיסטית כמו גם זו של קונפוציוס.
אף על פי שההכרזה שיקפה את הבורות ואת הפרנויה של המפלגה הקומוניסטית הסינית, השפעתה הייתה ממשית. כל מתרגל פאלון גונג באשר הוא הפך לקורבן פוטנציאלי של המפלגה. לפני ההכרזה, הממשלה עודדה את תרגול הפאלון גונג כשיטה המועילה לבריאות והמפחיתה את עלויות מערכת הבריאות.
ההודעה הייתה תמוהה אף יותר מכיוון שלא ניתן כל הסבר לאיסור. הממשלה פשוט הטילה את החרם ללא כל הסבר. התגובה הטבעית של מתרגלי הפאלון גונג הייתה שהממשלה עשתה טעות, שהיא לא הבינה ביסודו של דבר מהו הפאלון גונג.
ההכרזה הובילה להפגנות; ההפגנות הובילו למעצרים; המעצרים הובילו לניסיונות לשכנע מתרגלים לחזור בהם מאמונתם, ולאחר מכן גם לניסיונות לאלצם להתנער מאמונתם בכוח; המאמצים, שהיו לשווא, לכפות על מתרגלים לחזור בהם – הובילו להיעלמויות.
אלה שנעלמו נרצחו בהמוניהם בעבור איבריהם שנמכרו לתיירי השתלות ולסינים עשירים המקושרים היטב. אחד המרכזים של עסקי ההשתלות המחרידים האלה היה בית החולים של החטיבה הכללית של המשטרה העממית החמושה בעיר טיאנג'ין.
מרכז נוסף להשתלות אלה היה “The Oriental Organ Transplant Centre", הנקרא גם "בית החולים המרכזי מספר 1" של העיר טיאנג'ין. לעיר ראשון לציון ברית ערים תאומות עם העיר טיאנג'ין.
ישנם כמה הבדלים בין השואה לבין ההרג ההמוני של מתרגלי הפאלון גונג בעבור איבריהם, אבל אחד מקווי הדמיון ביניהם הוא הטלת הספק וחוסר האמון. בשנת 1943, שופט בית המשפט העליון של ארה"ב פליקס פרנקפורטר ענה בתגובה למה שהסוכן הפולני הסמוי יאן קרסקי סיפר לו על השואה: "איני מאמין לך".
כאשר דיפלומט פולני אמר לפרנקפורטר שקרסקי דובר אמת, פרנקפורטר הגיב:
"לא אמרתי שהצעיר הזה משקר. אמרתי שאיני יכול להאמין למה שסיפר לי. יש הבדל. המוח והלב שלי בנויים בצורה כזו שאיני יכול לקבל דבר כזה". רודולף ורבה ואלפרד וצלר שנמלטו מאושוויץ באפריל 1944 כתבו והפיצו תיאור מפורט של ההרג ההמוני שהתחולל שם.
הדוח שלהם נתקל באופן עקבי בהתעלמות ובחוסר אמון, אפילו בקרב אלה שחייהם היו יכולים להינצל אילו היו מאמינים לו. הביולוג היהודי גיאורג (ג'ורג') קליין, שהתגורר אז בבודפשט, מספר שהאמין לדוח ונמלט. לפני שנמלט, הוא הראה את הדוח לדודו שאמר: "איך אתה יכול להאמין לשטויות כאלה?". כשהפילוסופית חנה ארנדט קראה את הדיווחים הראשוניים על השואה ב"ניו יורק טיימס" היא הצהירה כי אינה מאמינה להם כי אין שום הגיון צבאי בהרג אזרחים.
הפילוסוף הצרפתי ריימונד ארון אמר על השואה: "ידעתי על זה, אבל לא האמנתי לזה. מכיוון שלא האמנתי לזה, לא ידעתי". המדהים בחוסר האמון הזה של פרנקפורטר, ארנדט וארון הוא, שהם היו אנשים משכילים ומעודכנים היטב בנעשה, והם גם היו כולם יהודים, שהכירו היטב את האנטישמיות.
אף על פי שחוסר האמון שהתפשט בעת שהשואה הייתה בעיצומה לא היה הגורם היחיד שמנע תגובה מידית להוכחות על התרחשותה, הוא היה בהחלט גורם שתרם לכך. אחת הסיבות להטלת ספק בעדויות לרצח-עם היא החדשנות הטכנולוגית.
קל להאמין שמאורע שקרה בעבר יחזור על עצמו. עם זאת, אל מול החדש, אנו חסרי ניסיון ואיננו יודעים למה לצפות. החידוש בשואה לא היה האנטישמיות שהייתה קיימת כבר אלפי שנים. פוגרומים, הרג אקראי של יהודים רק בגלל היותם יהודים, היו בתקופת השואה כבר תופעה ידועה.
מה שהיה חדש בשואה, אלה היו המיקרופונים והרדיו שהפיצו דברי שטנה, פיתוח הטנקים שאפשר את הפלישה למדינות זרות כדי לרצוח את בני המיעוטים שסומנו כמטרה. המקלעים שאפשרו את "עוצבות המבצע" (יחידות ההרג הניידות), הרכבות והגז הרעיל שאפשרו את קיומם של מחנות המוות.
השואה הייתה שילוב של שנאה ישנה וטכנולוגיה חדשה. התפתחות הטכנולוגיה של השתלת איברים היא חדשה יחסית. היא החלה אחרי מלחמת העולם השנייה.
אפשר לומר בבטחה שמפתחי הטכנולוגיה הזו לא ציפו שהיא תוביל להרג המוני של אסירי מצפון בעבור איבריהם. ובכל זאת, זו התוצאה. כשטכנולוגיית ההשתלות פותחה לראשונה היא נחשבה לברכה לאנושות.
היו ניסיונות להפיץ אותה במהירות ובהיקף נרחב ככל האפשר, ללא תקנות, חוקים או נוהלי בטיחות. יתרה מזאת, בתיאוריה, מקצוע הרפואה פועל לפי העיקרון הכללי של "לא תזיק". כפועל יוצא, עם הצגת טכנולוגיית ההשתלות בסין החלו בתי חולים ממשלתיים בשיתוף עם בתי הכלא ומרכזי המעצר להרוג המוני אסירי מצפון בעבור איבריהם. היה בזה שילוב של גורם ההפתעה לצד חוסר אמון בקנה מידה עולמי.
חלק מההפתעה נבעה מקיומם של מבנים ומוסדות משפטיים ומקצועיים באותה העת. מאחר שהרג של אסירי מצפון בשל איבריהם היה תרחיש בלתי צפוי, גם לא היו סטנדרטים משפטיים או אתיקה מקצועית למניעת ההרג או להפסקתו. היעדר נורמות ותקנות הקלו על ביצוע העבירות.
היעדרם של אלה היה בה בעת אחד הגורמים לכך שנעשה שימוש לרעה בהשתלות, וכן השתקפות של עד כמה בלתי צפוי היה השימוש לרעה בהן. ההרג ההמוני של אסירי מצפון בעבור איבריהם בסין הוא עובדה שאין מחלוקת על אמיתותה מבחינה מחקרית.
כל חוקר המעיין בנתונים מגיע לאותה המסקנה, והיא שאין כל ספק סביר בכך שבוצעה עבירה של שימוש לרעה בהשתלות איברים מאז תחילת שנות ה-2000 ועד היום. עם זאת, אנשים רבים הנתקלים במציאות הזו מגיבים בחוסר אמון.
ישנו אף סרט תיעודי שדן בחוסר האמון הזה – בשם "קשה להאמין". חוסר האמון הזה הוא לעתים קרובות תוצאה של העמדה חריגה זה לצד זו של האספקט הטוב שמייצגת קצירת האיברים מצד אחד ושל הפגיעה הכרוכה בהרג המוני של אסירי מצפון מאידך. יש לכאורה חוסר התאמה מוחלט בין טכנולוגיית ההשתלות לבין הרג המוני של אסירי מצפון.
נראה שהחיבור ביניהם הוא צירוף של הפכים. על פניו, נראה כי בטכנולוגיית ההשתלות יש תועלת מוחלטת. הרג המוני של אסירי מצפון נראה כפגיעה שאין לה תירוץ, ערך או הצדקה. אך ניסיון השואה מלמד אותנו – רק בגלל שזוועה המונית היא חדשנית וקשה להאמין לה, אין פירוש הדבר שהיא אינה מתרחשת.
קרדיט לתמונה: The Epoch Times
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
