איריס חיים: "בסוף חודש יוני תתקיים הקרנת בכורה לסרט "Looking for Yotam", תתקיים במוזיאון תל אביב לאומנות.
הסרט שביים והפיק ג'ורג' בן עיון, מגולל את סיפור הקרבות שלפני החטיפה בקיבוץ כפר עזה ואת רגעי הכאוס והאימה של ה-7 באוקטובר. הוא כולל עדויות של בני משפחה, חברים וקרובים, לצד תיעוד מצולם, סרטונים ותמונות אחרונות של יותם. הסרט משלב גם קטעי אנימציה אמנותיים המתארים את תקופת השבי – באופן עדין ומטלטל כאחד.
כשישבנו שבעה, בימים הקשים האלה, פנו אלינו לראשונה צוות ההפקה לאחר שצפו בריאיון שלי וסיפורו של יותם נגע מאוד לליבם.
מטרת הסרט היא ראשית להראות לכל העולם את אירועי השביעי באוקטובר, מנקודת מבט אנושית של משפחה אחת, אבל גם של עם אחד. להעלות את כל הנושא של מתמודדי נפש שאני קוראת להם גיבורי נפש, להעביר מסר שאתה אף פעם לא יודע מי עומד מולך, אתה לא יודע מה האדם הזה, שאתה קורא לו פגוע נפש, מסוגל לעשות ואיזה עוצמות אדירות יש לו.
יותם היה מתמודד נפש, אבל הוא גיבור לא צפוי! היה לו קשה בעולם ובחיים. הוא תמיד חשב שהוא לא מצליח, אבל כנגד כל הסיכויים וכנגד כל הסיכונים – הוא הוכיח שהוא יכול. הוא הוכיח גבורה בלתי מתפשרת כשהחליט לצאת ולברוח מתוך התופת בעזה. זה אחד הנושאים שאני מעלה הרבה מאוד בהסברה. כי זה נושא שיכול להביא תועלת רבה להורים לילדים פגועי נפש. לדעתי יש להאמין בילד ולהמשיך כל הזמן עם האמונה שלילד יש כוחות, שיש לו יכולות, הוא אינו חלש והוא לא מסכן.
ההסברה מאוד חשובה לי. עד היום הייתי במאות מקומות בכל העולם. באחת הפעמים כשהייתי בהרצאה בארה"ב, וכשדיברתי על יותם, אני מדמה אותו לפרטיזן, אני בד"כ מדמה את יותם לפרטיזן. זה משהו שמחבר את כולנו כעם יהודי, שיש כאן אנשים כמו יותם. כמו הפרטיזנים הם לא ישבו וחיכו. גם יותם והחברים שלו לא ישבו וחיכו שיגיעו אליהם, הייתה להם הזדמנות והם נצלו אותה לבריחה. בסוף ההרצאה נשאר אדם אחד שהמתין אחרי שכולם הלכו, הוא ניגש אליי בהתרגשות ואמר: את יודעת שאבא שלי היה פרטיזן, הסיפור של יותם פשוט החזיר אותי לסיפור של אבא שלי מהשואה. אבא שלו היה פרטיזן בקבוצת בלסקי או חבורת בלסקי, שהייתה קבוצה שהקימו 3 אחים יהודים והצילה יהודים מהשמדה בתקופת השואה בפולין. אבא שלו היה אחד האחים.
אני לא הולכת עם תחושה של חוסר, כי כל היום, וכל החיים שלי – הכול זה סביב יותם. אני מנכיחה אותו כל הזמן פה איתי, אז אני לא בתודעה כל הזמן של חוסר לגביו. ועם כל זאת, יותם חסר בצחוק הגדול שלו, במפגשים המשפחתיים, בחיבוק העוצמתי שהיה לו ובעיקר לשמוע את המילה ממו – אימא בצרפתית. אני בדרך לעוד הרצאה ובטרמינל שאלו: טסה לבד? עניתי כן, אבל בליבי, עניתי: לא, יותם איתי".
תמונה: ג'ורג' בן עיון
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
