מאמר דעה מאת: סא"ל במיל' יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון
קשה היה לי להשתחרר מהרושם של המשפט האלמותי: If you want a shoot – shoot, don't talk מהסרט "הטוב, הרע והמכוער", לאחר שגורמים מלשכת ראש הממשלה הדליפו לגורמי התקשורת הימניים (כן, יש גם כאלה, גם אם מעטים) שהפעם "הפור נפל סופית", וישראל יוצאת למבצע של כיבוש מוחלט של הרצועה, וכמובן אם הרמטכ"ל יתנגד הוא יכול להתפטר. אחר כך הודיעו ש"אוטוטו מתחילים", הקבינט יתכנס, ו"שערי הגיהינום" ייפתחו על ה"מנוולים מהחמאס". בסוף, כידוע, כינוס הקבינט נדחה, והתקיימה רק התייעצות ביטחונית עם הרמטכ"ל ושר הביטחון, ואילו הקבינט יתכנס רק יומיים אח"כ. החטופים מורעבים כמעט עד מוות, אבל לקבינט ולצבא יש זמן בינתיים. אפילו, שבעצם אין מו"מ לא לעסקה חלקית ולא לעסקה מלאה.
נזכיר רק, שבתחילת המלחמה ברצועה, קיבל צה"ל שתי משימות והן: "השמדת החמאס" ו"שחרור החטופים". בואו נראה מה קרה בינתיים:
מתוך 251 חטופים שוחררו 148 חטופים בחיים, מהם רק 8 חולצו שלא בעסקאות עם החמאס. כן שוחררו גופות של 56 גופות חטופים, מתוכם 45 חולצו במבצעים צבאיים, ורק 11 בעסקאות.
לגבי חיסול שלטון החמאס ברצועה – ישראל השתלטה על כ75% משטח הרצועה, מרבית שטחי צפון הרצועה, ח'אן יונס ורפיח, וגם פאתי העיר עזה – שכונת שג'אעייה, זיתון ותופאח שוטחו ונהרסו באופן כמעט מלא. האוכלוסייה העזתית מחולקת בין מי שנדדו למחנה אוהלים ענק באזור אל-מוואסי וחורבות גוש קטיף לשעבר, למי שנותרו בערים והאזורים שטרם נכבשו. בהם על פי הערכות המודיעין מוחזקים החטופים ופועלים בכירי החמאס. אזורים אלו הם: מרבית העיר עזה, דיר אלבלח, ומחנות הפליטים במרכז הרצועה – נוצייראת, אל-מע'אזי ואל-בוריג'. צה"ל תוקף את השוליים של אזורים אלה, וגם תוקף מהאוויר מטרות נקודתיות בתוך השטח הזה – זאת, בכל עת שמתקבל מידע על יעד כלשהו. מרבית פעילי החמאס ועימם גם החטופים שוהים רוב הזמן במנהרות מתחת לפני הקרקע ולא נפגעים, בעוד תמונות ילדים ונשים שנפגעו מביאות להרס תדמיתה של ישראל, ולהוקעתה, כ"מבצעת פשעי מלחמה".
באזור רפיח, החלה פעילות ה-GHF, הקרן ההומניטרית למען עזה, שאת הקמתה יזם הממשל האמריקני. אנשיה מחלקים חבילות מזון בהיקף נרחב לתושבים שנמצאים באזורי אל-מוואסי, ופאתי רפיח וח'אן יונס. פעילות זו מאובטחת על ידי צה"ל ועל ידי המיליציה שהקים יאסר אבו שבאב, בן שבט התראבין הבדווי, תוך קריאת תיגר על אנשי החמאס. בעקבות הלחץ הבינ"ל הגובר ו"קמפיין ההרעבה של עזה", החלה גם כניסה מסיבית של סיוע שלא בחסות ה-GHF, אם מאזור כיסופים, ואם מאזור זיקים והתוחמת הצפונית. הכנסת הסיוע הזה מלווה במאבקים עזים בין אנשי החמאס המנסים לשלוט בסיוע באמצעות כוח מיוחד שהוקם למטרה זו ומכונה "סהם" – חץ, לבין חמולות מקומיות שחלקן משתפות פעולה עם החמאס. חלקן קוראות תיגר על אנשי הארגון, וחלקן רק מבקשות לשרוד.
לא בכדי גוררים מאבקים אלה מוות ופציעה של לא מעט עזתים כתוצאה מהמאבקים על המזון הנכנס, או בשל תאונות המתרחשות במהלך התהליך (עניין של יומיום כמעט). בסופו של דבר, למרות מאבקים אלו, מצליחים אנשי החמאס להשתלט על מרבית הסיוע המוכנס לרצועה, וזה מחולק קודם כל לפעילי הארגון ומשפחותיהם, ולאחר מכן נמכר לסוחרים המוכרים אותו במחירים מופקעים שרבים מאוד מהעזתים הרגילים אינם יכולים לשלם. התוצאה המיידית הינה: לא מעט מקרים של תושבים רעבים, לא כתוצאה ממחסור במזון, אלא בשל אי צדק בחלוקתו בין התושבים. את המציאות הזאת ישראל לא מצליחה להבהיר לקהילה הבינ"ל. במקביל, מממן סיוע זה את פעילות מערכת הטרור של החמאס, ומכניס לאנשיה סכומי עתק.
שלטון החמאס מתבסס במידה רבה על שלטון הארגון בסיוע הבינ"ל. לא בכדי, אחת מנקודות המחלוקת העיקריות, בדרך לעסקת ביניים נוספת לשחרור חטופים, הייתה דרישת הארגון לקבל שליטה מוחלטת בחלוקת הסיוע. אבל חשוב להבין ששליטה זו אינה מקור הכוח היחיד של החמאס. לרשות הארגון כוח צבאי גדול ונאמן. אנשיו ברובם חונכו על בסיס תורת ה"אחים המוסלמים" מגיל אפס כמעט, וינקו את שנאת ישראל עם חלב אימם. רבים מהם לא יינטשו את תורת הארגון גם אם ירעבו למוות. אנשי החמאס מצליחים להיטמע באוכלוסייה, גם כאשר הם מטילים אימה על מתנגדיהם שמבינים שיציאה נגד החמאס מלווה בסיכון חיים, לא רק של מי שיבקר את אנשי הארגון, אלא גם של בני המשפחה של היריבים.
לפי ההערכות האופטימיות ביותר של צה"ל, מאז פרוץ הלחימה בשמיני עצרת תשפ"ד, חוסלו כ-30 אלף אנשי חמאס, מתוך כוח לוחם של כ-45 אלף איש, אך במקומם גויסו והוכשרו כמחבלים כמעט אותו מספר של עזתים. במציאות העזתית, להיות מחבל בחמאס זו העבודה המשתלמת ביותר ברצועה. היא מבטיחה מזון וחיים למחבל ולבני משפחתו. לא רק אוכל, אלא גם מקלט בתוך רשת המנהרות של החמאס מתחת לפני האדמה.
חשוב לציין שצה"ל כבר השתלט בעבר על מרכז העיר עזה, ופעל בתוך בית החולים שיפא, ובפאתי בית החולים מעמדני. בניין בית המשפט העליון, והפרלמנט לשעבר, פוצצו בידי כוחותינו טרם שאלה נטשו את מרכז העיר ואיפשרו את חזרת מרבית התושבים למקום. גם לדיר אלבלח נכנסו כוחות צה"ל לאחרונה למספר ימים, ואז נסוגו. שטח המחנות הסמוכים לדיר אלבלח הוא מספר מצומצם מאוד של ק"מ רבועים. כדי לכבוש את יתרת שטח הרצועה אין צורך בכוחות גדולים במיוחד, או בזמן ארוך. אבל חשוב לזכור, שכיבוש שטח ברצועה מתחלק לשניים, החלק שמעל האדמה, אותו ניתן לכבוש בקלות יחסית, וזה שמתחת לאדמה, שם מסתתרים לא מעט מחבלים האורבים להזדמנות לזנב בכוחות. לצה"ל יש שיטות ויכולות מוכחות להתמודד עם איום זה, אך מדובר בתהליך שהוא לרוב ארוך יחסית, וגובה קרבנות יקרים בנפש.
לכך נוסיף את העובדה שבשטח הנותר נמצאים ככל הנראה החטופים כשהם מוקפים באנשי חמאס ובמערכות התראה שנועדו לוודא שאיש מהחטופים לא יצא בחיים מהשבי, אלא בעסקה. גם אם ניתן לחלץ את החטופים בחיים – עד כה צה"ל ושירות הביטחון הכללי, לא הראו שהם יודעים כיצד לעשות זאת. לכן, כל מבצע שמטרתו השתלטות על השטח, עלול בהכרח לסכן את חיי החטופים, מה שיגרור ללא ספק קרע חמור בשורות העם היושב בציון. לא בכדי, הצמרת הביטחונית דוחפת לעוד ועוד ויתורים לחמאס כדי להשיג עסקה, גם כאשר נראה שהדבר אינו אפשרי בלא כניעה מוחלטת לדרישות ארגון הטרור הזה.
מה ניתן לעשות, וטרם נעשה בינתיים:
א. להתחיל בפגיעה נרחבת בהנהגת החמאס בחו"ל ובני משפחותיהם, שרבים מהם שותפים מלאים לפעילות הבכירים והחמאס.
ב. להתחיל לממש ולו חלקית את "תכנית ההגירה" של הנשיא טראמפ. אין כמו תמונות של מטוסים המשנעים עקורים עזתים לסומליה ואינדונזיה, כדי להמחיש לחמאס את מחיר ההפסד.
ג. לחדול משיתוף פעולה עם תעמולת ההרעבה של החמאס. מי שמרעיב את התושבים הוא ארגון החמאס, ולא ישראל, ולכן כל ניסיון לחזור לשיטת העברת הסיוע בשיטות הישנות, ולא בשליטה ישראלית או ה-GHF, משמעותה המשך ביסוס כוחו של הארגון.
ד. להודיע לאוכלוסייה המעוניינת לחיות ולקבל מזון, לנוע לעבר ריכוזי אוכלוסייה שבשליטה ישראלית, כך שמי שיישאר בשטחים בשליטת החמאס, יוגדר אוטומטית כ"מחבל" ובן מוות.
ה. ישראל וצה"ל כבר הוכיחו בעבר שהם יודעים לחלץ חטופים, גם במצבים בלתי אפשריים. במקום לתת לחמאס התרעה מראש על תכנית לכיבוש הרצועה, מוטב שמיטב המוחות בישראל יתכנסו ויכינו מבצע מדהים נוסף לשחרור החטופים. ומוטב שהדבר ייעשה במהירות, כיוון שהזמן לא רק אוזל – הוא אזל מזמן עבור מרביתם.
בכל מקרה, דיבורים אינסופיים על "שערי גיהינום", ו"כיבוש עזה", שאינם מלווים במעשים, רק שוחקים "עד עפר" את כוח ההרתעה הישראלי.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
