על רקע החלטת הקבינט להשתלט גם על העיר עזה, שוחחנו עם תא"ל (במיל') אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים.
אביבי: "בשלושים השנים האחרונות חווינו במדינת ישראל תהליך מתמשך של שגיאות אסטרטגיות והחלטות מדיניות שפגעו באופן ישיר בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. החלטות אלו יצרו הידרדרות ביטחונית חמורה שהובילה אותנו למבצעי ענק ולמלחמות – מצבים שהדור שלי והדור הנוכחי נאלצו להתמודד איתם באופן ישיר וקשה. נקודת המפנה הראשונה הייתה כבר בתחילת תהליך "אוסלו" – תהליך אשר כשל מיסודו, ובמקביל אפשר את תחילת ההתעצמות הצבאית בצד הפלסטיני. לאורך הדרך, הדרג המדיני ומפקדים בכירים בצה”ל בחרו להתעלם באופן כמעט מוחלט מהמשמעויות החמורות של המגמה הזו.
כתוצאה מכך נכנסנו למסלול של הידרדרות ביטחונית: בדור שלי, הדבר בא לידי ביטוי בלחימה קשה ואינטנסיבית, במיוחד במבצע "חומת מגן" בשנת 2002, ובשנים שקדמו לו ואחריו – כשבע שנים רצופות של עימות ביהודה ושומרון. אותו דפוס חזר על עצמו גם בעזה – בשורת מבצעים רבים ומתמשכים.
יש לזכור כי עזה, משנת 1967 ועד להסכמי אוסלו, הייתה אזור שקט יחסית – אפשר להגיד כמעט כמו "גבעת חלפון" – אזור חולי, עם מעט מאוד פעילות, וקונצרטינות שעמדו בשקט. כמעט דבר לא התרחש שם. אולם, מאז "אוסלו", החלה הידרדרות מתמדת אשר הובילה בשנת 2014 לאובדן שליטה מוחלט על הרצועה.
בפעמים רבות, כאשר נדרש היה לנקוט עמדה ברורה – לדרוש כיבוש שטח והשמדת תשתיות הטרור – צה”ל גמגם, נמנע מלקדם מהלכים נחושים, ולעיתים אף השתלב בקמפיינים המדיניים שדחפו להתנתקות, תוך אימוץ הנרטיב כי המהלך יחזק את ביטחון ישראל. התהליך התרחש למרות שבחדרי חדרים, בכירים כמו בוגי יעלון, הרמטכ"ל בשנת 2002, ואבי דיכטר, לשעבר ראש השב"כ, הזהירו כי ההתנתקות תוביל לעליית חמאס בתוך שנה, ולהידרדרות ביטחונית.
אולם, עם חילופי הרמטכ"לים – מבוגי יעלון לדן חלוץ – פתאום צה”ל, שזכה למוניטין מקצועי רב, החל להשמיע הצהרות כאילו עזה "לא תהיה חמאסטן", וכי השלום עומד לפרוץ בעזה. זוהי תופעה חמורה, המשקפת שילוב מסוכן בין החלטות מדיניות מנותקות מהמציאות לבין צבא שאיבד את מצפן המקצועיות שלו, התנתק מהשדה הקרקעי, והעדיף השקעות בחימושים ואוויר על פני אחיזה בשטח.
המציאות הקשה של הלחימה בעשרים השנים האחרונות היא תוצאה ישירה של אותן בחירות שגויות.
כיום, אנו נמצאים בנקודת זמן קריטית: כוחותינו הכריעו אזורים מרכזיים ברצועת עזה – רפיח, ח’אן יונס, שג’עיה, ג’באלייה – וישראל שולטת באופן מלא בכ־75% מהרצועה. ועדיין, חמאס לא ספג פגיעה מספקת שתגרום לו להחזיר את החטופים או להניח את נשקו. מרכז הכובד האסטרטגי שלו הוא בעיר עזה – שם נמצא גם מפקד החמאס הבכיר האחרון שנותר, עז א-דין אלחדד.
משום כך, יש חשיבות מכרעת לכניסה לעיר עזה, כיבושה המלא, והנעת כלל האוכלוסייה דרומה, אל מעבר לציר נצרים, אל האזור ההומניטרי שבין דיר אל־בלח לאל־מוואסי. כך ניתן יהיה לייצר שליטה מלאה בצפון הרצועה, באופן שבו לא יישאר שם אף פלסטיני. משם, יש לקדם תוכניות עם האמריקנים להקמת בסיס אמריקני וצעדים נוספים בצפון הרצועה.
במקביל, ישראל פועלת לנטרל את קמפיין ההאשמות נגדה בתחום ההומניטרי: אזור ההומניטרי המוצף בסיוע, מוקמים בו 16 מרכזי חלוקה, פי ארבעה מהמספר שהיה קודם, כך שלא ניתן יהיה לטעון כי יש מחסור בסיוע.
ברגע שהעיר עזה תיכבש, ישראל תחזיק בשליטה מלאה בכ-85% מהרצועה, ותותיר רק רצועת חוף קטנה בה מרוכזת האוכלוסייה שנותרה. בשלב זה, כל הערים והמחנות הגדולים יהיו מוכרעים".
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
