מאמר דעה מאת: צבי שלם, פילוסוף עצמאי חוקר ופעיל לשימור המסורת
העובדות הפשוטות
אונסק"ו הוא מוסד של האו"ם האחראי על חינוך, תרבות והשכלה (וכעת גם אינפורמטיקה). אונסק"ו עובדים כבר עשרות שנים בצמידות עם אונר"א בחינוך ילדי עזה. שני דברים ידועים בבירור על אונסק"ו:
1. אונסק"ו הוא ארגון אנטי-ציוני מובהק. ישראל אף עזבה אותו רשמית בסוף 2018 בשל כך.
2. במקביל, אונסק"ו משולב לעומק במערכת החינוך הישראלית – בעיצוב מדיניות, בשיתופי פעולה עם מכללות להכשרת מורים, בפיתוח תוכניות, ואף באמצעות בתי ספר המקושרים אליו ישירות.
דבר זה מתקיים תחת ממשלות ימין ושמאל כאחד. יש כאן כשל תפיסתי מערכתי עמוק, חוצה מגזרים. ניתן היה למלא אלפי עמודים בתיעוד של רשת ההשפעות של אונסק"ו ולראות כיצד עמדות אנטי-ציוניות מחלחלות אל תוך הכיתות. כאן נציג דוגמה אחת בלבד, ומשם נעמיק בתמונה הרחבה יותר.
סיפור אישי, תהליך מערכתי
בני, אמתי שלם, השתתף בתוכנית "עתודה הומניסטית" בבית הספר ליד"ה, תוכנית שבמסגרתה למדו לכאורה ספרות והיסטוריה ברמה מוגברת לבגרות. בשיעור ספרות קיבלו התלמידים משימה: להשוות בין כפרים הרוסים. לכאורה – תרגיל ספרותי תמים. בפועל – מסר עקיף המטיל ספק בלגיטימיות עצם החיים בישראל.
כאשר אמתי שאל מדוע נבחרו דווקא שני השירים הללו, אחד המורים השיב כי למידה אמיתית חייבת לכלול ערעור זהות, משבר ותחושות מצוקה. כשאמתי התעקש ושאל אם הכוונה גם לערעור הזהות הציונית, המורה הודה שכן. מורה אחרת ניצלה את סמכותה כדי לתקוף את אמתי מול הכיתה וטענה ששאלותיו "פוגעניות ומסוכנות".
הצדקת המהלך נעשתה בשם "פלורליזם" וריבוי דעות, אולם בפועל לא הייתה כאן העשרה, אלא ניסיון לייצר תפיסה חדשה שאין לערער עליה. השאלות שחשפו את התהליך הוצגו כפוגעניות, משום שהמערכת יכולה לפעול רק בעקיפין ובחתרנות. בהמשך אף אמרה אותה מורה לאמתי במסדרון: "התפיסות [הציוניות] של אבא שלך לא רלוונטיות כי הוא לא עבר תהליך".
בסופו של דבר, אמתי סירב להשתתף בסדנת הסיום של שיעור הספרות, כיוון שברור היה לו שהמהות אינה ספרות אלא חלק מאותו "תהליך". בשלב זה "נזכר" בית הספר ליד"ה כי אמתי כבר השלים את חובותיו לבגרות בספרות בכיתה י"א, ולכן יקבל את הציון הקודם. במילים אחרות, ציון הבגרות בספרות בכיתה י"ב לא שיקף ידע או הישגים במקצוע, אלא שימש כמנוף לחץ לקונפורמיות עם "התהליך".
זהו מעשה של בגידה באמון – של התלמידים, של ההורים ושל מערכת החינוך כולה, המניחה כי ציוני הבגרות נבחנים על פי יכולת במקצוע ולא משמשים כמדד לנאמנות אידיאולוגית. כך הפך שיעור ספרות לכלי בהמרת זהות: ערעור זהות יהודית־ציונית לטובת הקניית זהות חדשה של "סוכן שינוי" העוין את שתיהן.
הקשר מוסדי, מהלך תפיסתי
במסגרת התוכנית נלקחה הכיתה לסיור בבית ספר "קדמא". בהרצאות פתוחות ביוטיוב ניתן לשמוע מרצה מ"המרכז לפדגוגיה ביקורתית" מסבירה למורי קדמא כי יש לעבוד "במישור הגלוי ובמישור הסמוי – עבודה חתרנית כחלק משינוי חברתי". המרכז הזה מקושר ישירות לקתדרת אונסק"ו בסמינר הקיבוצים.
המושג "פדגוגיה ביקורתית" נשמע תמים – שילוב של פדגוגיה וחשיבה ביקורתית. אך בספר "כן בבית ספרנו" ההגדרה שונה בתכלית:
הנרי ג'ירו, שמספק גרסה של פדגוגיה ביקורתית הנשענת על תפיסותיהם של הוגי אסכולת פרנקפורט, טוען שעל המורים להתחזק בתור אינטלקטואלים רדיקליים שמשנים את פני בית הספר והחברה. המאבק לשחרור בית הספר הוא רק שלב בדרך לשחרור חברתי כולל, שעל המורים להתחייב אליו.
בראיון ביוטיוב ג'ירו סיפר כי הוא ופאולו פריירה, הוגה התפיסה, סברו שהמונח המדויק יותר היה פדגוגיה רדיקלית אך הם בחרו להשתמש במונח רך יותר לצורך הפצה. זהו בדיוק הדפוס של "הנחש הגנוסטי".
המודל: הנחש הגנוסטי
המונח "גנוסטי" נובע מהמילה היוונית "gnōsis – ידע". אנו מכירים אותו גם במילים מודרניות כמו דיאגנוסטיקה. אולם המונח "גנוסטי" מתייחס במיוחד לידע נסתר, כזה שאיננו נחלק עם החברה הרחבה.
הנחש הגנוסטי חש כי הוא נושא ידע סודי על מהות האדם והעולם – ידע המובדל מן המסורת המשותפת ואף מהרציונליות עצמה. הגישה הגנוסטית עשויה להוביל לכת סגורה המתבדלת מן החברה, אך גם להיות מופנית החוצה, אל שאיפה לכוח פוליטי מוחלט על החברה כולה בתהליך הבא:
1. בחברה בריאה יש "גן" – מרחב משותף של רעיונות ונורמות.
2. הנחש בוחר "פרי" – ערך מקובל כנקודת מוצא.
3. הנחש מבודד את הערך מהקשרו, מעלה אותו לערך עליון, ומוסיף משמעויות חדשות עד שנוצרת מערכת מקבילה, עוינת לגן.
4. המסר מועבר באופן עקיף, מותאם לפלחי אוכלוסייה שונים, לעיתים דרך סמכויות לגיטימיות שכבר הושחתו. ככל שהשומע פחות מעורה ב"חוכמת הפרי", כך המסר יהיה עמום יותר.
5. הנחש מציג את עצמו (כמעט תמיד במובלע) כנציג הבלעדי של "חכמת הפרי". באופן זה מוצא פיו בכל רגע נתון נתפס כהתגלמות הערך עצמו, והוא נעשה לשליט בפועל.
כפי שכתב סול אלינסקי ב-Rules for Radicals (1971): מתחילים מערך מוסכם כמו התנגדות לזיהום ואז קל להסיט את המושג ל-"זיהום שלטוני" או "זיהום פנטגון".
ה"פירות" של אונסק"ו
אונסק"ו משתמש בטכניקה זו באמצעות מספר "פירות". המרכזי שבהם הוא קיימות. תחת הכותרת הזו מקדם הארגון את אג'נדה 2030 עם 17 יעדי פיתוח בר־קיימא (SDGs). במסמך Knowledge-Driven Actions אונסק"ו ממליצים להציב בכל אוניברסיטה "קצין קיימות" שיגדיר מה מותר ומה אסור לחקור.
עם מימוש התכנית האוניברסיטה הופכת ממרחב חופשי השואף לאמת ל"חווה" בשליטת הנחש הגנוסטי, והחברה בכללותה – ל"אדם" המכוון בעקיפין על ידו. באוניברסיטת בן־גוריון, למשל, כל חוקר מתבקש כעת לציין אילו מבין 17 יעדי ה-SDGs מחקרו משרת .
בתחום החינוך פרסם אונסק"ו מסמך נוסף בשם SEL for SDG .SEL זו למידה רגשית־חברתית המוצגת להורים ככלי לפיתוח אישי של הילד: הבנת רגשות, אמפתיה, קשרים חברתיים בריאים. אך כבר בכותרת מתגלה הייעוד האמיתי: להפוך תלמידים ל"סוכני שינוי" המקדמים אג’נדה פוליטית – אג’נדה שדורשת מינוי קציני קיימות, שתפקידם לכוון את החברה בכללותה באמצעות שליטה בלתי-מעורערת בייצוגו של "ערך הקיימות".
"קיימות" ו-"למידה רגשית־חברתית" אינם אלא "פרי" בידי הנחש הגנוסטי. פרי זה מוגש לציבור הרחב – הורים, מורים ואף מנהלים – כלפי כל אחד בצורה עקיפה, מלוּוה בטענה שתיראה לו כמשכנעת או כמפתה ביותר, תוך חיבור לכאורה אל התפיסות הקיימות האישיות שלו.
כדי לזהות את מהות ה"פרי" אין די להסתפק בנקודת הקצה המגישה אותו, ויש לכך שתי סיבות. ראשית, נקודת הקצה עלולה להיות מניפולטיבית. שנית, לעיתים קרובות גם היא עצמה אינה מודעת לעומק התהליך שבו היא שותפה.
הפתרון עקרונית פשוט, אך דורש זמן ומיקוד: יש לעיין במסמכי המקור ובתפיסות שעליהם הם נשענים. המסמך הראשון של אונסק"ו שהוזכר כאן מתבסס במפורש על הרברט מרקוזה – הניאו־מרקסיסט הדומיננטי של שנות ה-60 – ומציג את יעדי הקיימות כאמצעי למימוש חזונו. כדי להבין זאת לאשורו, יש לבחון גם את הרעיונות שעליהם נשען מרקוזה עצמו.
סיכום וקריאה לפעולה
א. גוף אנטי-ציוני לא יכול להיות מעורב במערכת החינוך בישראל – לא ישירות ולא בעקיפין.
ב. הדוגמה הקונקרטית מראה כיצד מורים מקדמים בפועל את דפוסי "הנחש הגנוסטי" – ערעור זהות עקיף ולגיטימציה למהפכה סמויה.
ג. המודל הרחב מלמד שהבעיה איננה רק אונסק"ו אלא עצם הפדגוגיה הביקורתית – פרי מעוות שהתחזה לחשיבה ביקורתית.
בעקבות תלונתי, מחוז ירושלים אישר רשמית כי פדגוגיה ביקורתית, במובן המופיע בציטוט מתוך "כן בבית ספרנו" – שהוא המובן האמיתי והבלתי-מדולל – איננה חוקית. מכאן נדרשת פעולה ברורה: להוציא ממערכת החינוך בישראל לא רק את אונסק"ו אלא גם את הפדגוגיה הביקורתית. רק כך ניתן להשיב לחינוך את תפקידו המקורי, ולתקן מצב שבו חוק החינוך נותר בגדר אות ריקה, ותכניות כמו "עתודה הומניסטית" מתקיימות באין מפריע.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
