אורי אהרנפלד, מתנדב ביחידה "ממשיכים בחיים", אגף נפגעים ופדויי שבי באגף כוח אדם של צה"ל, מספר לחדשות NTD עברית על הנפילה בשבי המצרי במלחמת יום כיפור, והסיוע שהוא מגיש ללוחמים כבר עשרות שנים וגם כיום לפצועי צה"ל.
"הייתי במשך חודשיים בכלא בקהיר בצינוק, עם שקית בד על הראש וידיים כפותות מאחורי הגב. במהלך החודשים האלה עברתי עינויים פיזיים ונפשיים איומים, בלתי ניתנים לתיאור כולל מכות קשות וכיבוי סיגריות על גופי. החקירות נמשכו כל יום וכל לילה, הייתי בגיהינום. באחת הפעמים הוציאו אותי לחצר, הורידו אותי על הברכיים, דרכו אקדח וירו לי ליד האוזן. לא היה לי ספק שאני מת".
"גויסתי להיות חלק מיחידה צבאית חדשה שהוקמה – "ממשיכים בחיים". היחידה עדיין בתהליך הקמה. אנו, הצוות, עברנו הכשרה באקדמיה, והדרכה כיצד להיות 'מנטורים' לפצועים הצעירים. . הדרך ארוכת השנים שחווינו על בשרנו ובהצלחות שלנו לחזור לחיים הם החוסן שאנו יכולים להעניק ללוחמים הפצועים ובני משפחותיהם ".
לחמתי במוצב "המזח", מול הנמל של העיר סואץ במשך 8 ימים ולילות. כמעט כולנו נפצענו. אני באופן אישי נפצעתי 3 פעמים במהלך הקרבות. ביום השמיני למלחמה, יום שבת 13 באוקטובר, קיבלנו פקודה משר הביטחון להיכנע. נכנענו, ואנשי הצלב האדום הובילו אותנו לצבא מצרים. הייתי במשך חודשיים בכלא בקהיר בצינוק, עם שקית בד על הראש וידיים כפותות מאחורי הגב. במהלך החודשים האלה עברתי עינויים פיזיים ונפשיים איומים, בלתי ניתנים לתיאור. מכות קשות וכיבוי סיגריות על גופי. החקירות נמשכו כל יום וכל לילה, הייתי בגיהינום. באחת הפעמים הוציאו אותי לחצר, הורידו אותי על הברכיים, דרכו אקדח וירו לי ליד האוזן. לא היה לי ספק שאני מת.
אני זוכר שכשהייתי בשבי בניתי לי בדמיוני "איגלו", והייתי פשוט מתנתק ובורח לשם. זה היה מקום המפלט שלי, המקום שיכולתי להגן על עצמי נפשית. גם היום, 51 שנה לאחר המלחמה, אני נכנס ל"איגלו", למפלט. זה עוזר לי להתנתק מכל הסובב אותי.
הוחזרתי לארץ בהסכם החזרת שבויים שנעשה בין ישראל למצרים, לאחר שאריק שרון חצה את התעלה וכיתר את הארמיה ה-3, התוצאה הייתה שלא היה להם מים ואספקה. עסקת השחרור שלנו הייתה תמורת מעבר הומניטרי למזון ושתיה לארמיה.
כיום, אני משרת ביחידת מילואים, אני חלק מיחידה צבאית חדשה שהוקמה – "ממשיכים בחיים". היחידה עדיין בתהליך הקמה. אנחנו, הצוות, עברנו הכשרה באקדמיה – והדרכה כיצד להיות 'מנטורים' לפצועים הצעירים. הדרך ארוכת השנים שחווינו על בשרנו ובהצלחות שלנו לחזור לחיים הם החוסן שאנו יכולים להעניק ללוחמים הפצועים ובני משפחותיהם. היחידה מחולקת לשתי קבוצות. קבוצה אחת מלווה פצועים פיזיים, וקבוצה שנייה מלווה פצועי פוסט טראומה. למעשה יחידת הנפגעים הותאמה באופן ישיר לכול מגוון הפציעות במלחמה האחרונה. וכפי שציינתי יש 'מנטור', אח בוגר, שמסייע ללוחמים בהכוונה לחיים. הדרך ארוכת השנים שחווינו על בשרנו בהצלחות לחזור לחיים, הם החוסן שאנחנו יכולים היום להעניק ללוחמים הפצועים ובני משפחותיהם.
צריך לקחת בחשבון, שאדם שנפצע הוא לעולם לא יחזור להיות מה שהיה לפני הפציעה. פוסט טראומה שאנו מדברים עליה כעת, דומה מאוד לפגיעה באיבר מסוים. הפגיעה היא במוח והיא פגיעה פיזית. זו פגיעה שגורמת להתקפי חרדה מתפרצים מלווים בתופעות קשות. כל התפרצות כזו מופעלת על ידי טריגר – זה יכול רעש מסוים, ריח או מראה מסוים ואצל כל אחד זה מופיע אחרת ושונה. יש אנשים שההתקף עובר לידם והוא קל, ויש אנשים שההתקף קשה יותר. יש פצועים שמתעלפים ומאבדים את ההכרה מספר פעמים ביום בעקבות הפוסט טראומה, ויש כאלה שהופכים להיות אילמים ולא מסוגלים לדבר.
פוטס טראומה היא פציעה מאוד מסובכת מהסיבה שהיא פציעה 'שקופה'. זו פציעה חוצה גילאים ומגדרים. הניסיון שיש לי מעצם היותי סובל מפציעה דומה מהעבר, מסייע לי לעזור לשקם פגועי פוסט טראומה. היכולת שלי לתקשר עם הפצוע היא מאוד קלה כי הפגיעה היא זהה, והשפה בינינו רהוטה, אין לנו צורך להרבות במילים ולהסביר. יש כאן שידוך בין פצועים מבוגרים ובוגרים לבין הצעירים. אנחנו משמשים להם פה ומסייעים להם להשתלב חזרה לתוך כל מסגרות החיים, בחברה, במשפחה, מציאת תעסוקה, סיוע כלכלי, ובכול תחום, גם במציאת דיור. וזה להנגיש להם מערכות גדולות, כי לפוסט טראומטיים יש בעיה להתנהל מול מוסדות ממשלתיים וציבוריים. היום אנחנו משתדלים לעטוף את הלוחמים מרגע הפציעה וללוות אותם כמה שיותר מהר, כי כך יכולת החזרה שלהם למעגלי חיים אלמנטריים היא מהירה יותר. נוצרו קשרים נפלאים בינינו המבוגרים לבין הלוחמים הצעירים. פעמים רבות הם קוראים לי אבא או אח ויש ביננו חיבור וקשר עמוקים מאוד.
כשאני מדבר לפעמים עם הורים של פצוע, אני מסביר להם שלמרות שהם אינם רואים שהוא פצוע פיזית בגוף, לא נקטעה לו יד… אבל הוא בכל זאת נמצא בפוסט טראומה וזו פציעה קשה שדורשת טיפול, ויש צורך לעטוף אותו באמפטיה ובאהבה. יש פעמים שאחים או בני משפחה במעגל ראשון ושני שלא מקבלים את זה, וזה קשה לאנשים להבין את זה. מניסיוני, בסופו של דבר לעמוד מול החברה זה גם כן סיפור לא קל.
במהלך חיי הקמתי הרבה מאוד פרויקטים כדי לסייע לנפגעי פוסט טראומה. אני מנהל את עמותת 'ערים בלילה'. הקמתי פרויקט גדול מאוד שמשתתפים בו מאות פצועים, מלבד פצועי פוסט טראומה, שנקרא 'אחיעד', אני לוקח חלק בפורום 'יהלומי קרב' למען הלומי קרב, ובמהלך השנים האחרונות גם סייעתי למשרד הביטחון להקים את הפרויקט של 'כלבי שירות' המסייעים בתמיכה רגשית ללוחמים.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
