מאמר דעה מאת: סא"ל במיל' יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון
למעלה מ-15 חודשי לחימה ברצועת עזה, מחיר נורא של מאות הרוגים ואלפי פצועים בגוף ובנפש, משפחות המשלמות מחיר כבד מנשוא ובשוליים גם מחיר כלכלי ומדיני כבד. ואחרי כל זה ראשי צה"ל ומערכת הביטחון מכריזים בגלוי שאין בכוחם לחלץ את החטופים שנותרו מאחור, בלי להיכנע לדרישות המרצחים של החמאס והג'יהאד האסלאמי להפסקת הלחימה, לשחרור מאות או אלפי מחבלים עם דם יהודי רב על ידיהם בעבר, או בעתיד, ושימור שלטון החמאס על רצועת עזה. האמנם אין אפשרות אחרת?
נזכיר: בסוריה, הגדולה מרצועת עזה מאות מונים, עם צבא סדיר גדול, וכוחות סיוע זרים מרוסיה, איראן, לבנון ועוד, קרס השלטון בתוך פחות מעשרה ימים כאשר למורדים כמעט ולא היה נשק.
בלבנון, חיילי צה"ל נתקלו במעט מאוד התנגדות של חיזבאללה, שאנשיו חמושים לא פחות מאשר אנשי החמאס, חפורים הרבה יותר מהם, ומחזיקים בנשק רב ומשמעותי בהרבה מזה של החמאס. ולמרות זאת, היו אלה אנשי החיזבאללה שהתחננו לקבל הפסקת אש, אחרי חודשים בהם הדגישו שלעולם לא יפסיקו את הלחימה ללא הפסקה מקבילה של לחימת צה"ל ברצועת עזה.
ובעזה מנגד, למעלה מ-50 אלף הרוגים, מספר כפול לפחות של פצועים, 75% מהמבנים הרוסים, פגיעה קשה בכל התשתיות האזרחיות: כבישים, חשמל, מים, תקשורת, מערכות חינוך ובריאות, למעלה ממיליון איש חיים במחסות בבתי ספר או באוהלים, תוך תלות מוחלטת בסיוע (לא) הומניטארי, פעילות בלתי פוסקת של צה"ל, הפצצות מדי יום ולילה (וכדי שנבין במה מדובר – בשבת האחרונה שהיתי במושב המרוחק 7 ק"מ מהרצועה, וקולות הנפץ מהרצועה הורגשו שם היטב, אז תארו לכם מה חשים תושבי הרצועה, שמצויים ממש בתחום ההפצצות). צה"ל שולט ב-3 מסדרונות רוחב: בציר פילדלפי בדרום, מסדרון נצרים במרכז, והתוחמת הצפונית בצפון, לצד פרימטר של כק"מ בחלק המזרחי של הרצועה הגובל בעוטף עזה. ולמרות זאת, האויב לא נשבר, גם אחרי חיסול חלק ממנהיגיו ובראשם מחמד דיף ויחיא סנואר.
מה עושה את ההבדל?
את התשובות שאתן כאן, אני כותב בזהירות מכמה סיבות:
1. כדי לא לפגוע במורל הלוחמים שעושים עבודת קודש בגבורה שאין למעלה ממנה.
2. כיוון שאני מנותק כבר תקופה ארוכה מהשטח, ומאז פרוץ הלחימה, גם איני בקשר עם תושבים מהרצועה, כך שמדובר בהערכות, ולא במידע מבוסס נתונים, כפי שאני לרוב מקפיד להציג.
ועדיין כמה הסברים, בקצרה:
1. לצה"ל אין תכנית אסטרטגית סדורה למיטוט שלטון החמאס ברצועה שתביא לחיסול הארגון, ובדרך זו לשחרור החטופים. הדבר עלה בין היתר בהכרזות דובר צה"ל לפיהן לא ניתן לחסל את חמאס, כיון שמדובר ברעיון, ולא רק בארגון, כאילו שהרעיון הנאצי ימ"ש לא היה רעיון שהתמוטט לחלוטין ונכנע ללא תנאי, כאשר נתקל ברעיון נחוש לא פחות. ולהזכיר, גם אסד הוביל מפלגה רעיונית בשם הבעת', וזה לא הפריע לו להימלט באישון לילה עם רעייתו.
2. לחמאס הנהגה מסודרת המתגוררת בחו"ל, בעיקר בקטר ובתורכיה, נעה בחופשיות ברחבי העולם הערבי, מחזיקה משרדים ומפעילה רשת ענקית של תקשורת ותעמולה, המונה אלפי ערוצי טלגרם, מגיבים אנונימיים ברשתות החברתיות כמו פייסבוק, טיק טוק ואיקס, המצליחים ליצור רושם לפיו האוכלוסייה הפלסטינית כולה תומכת בחמאס והג'יהאד האסלאמי. ישראל אינה מנסה להתמודד עם ההנהגה הזו, למעט חיסולם של אסמאעיל הניה בטהראן וצאלח עארורי בלבנון. במקום זאת, נמשך מירוץ השליחים הביטחוניים לקטר, נותנת החסות הרשמית לחמאס, כמו גם לרשת "אלג'זירה", ערוץ התעמולה מס' 1 של כל גורמי הטרור האסלאמי.
3. ישראל אפילו לא מנסה לנצל את שליטתה בגבולות הרצועה כדי להביא את מי שיסכימו לשתף איתה פעולה לעשות זאת, בתמורה למזון, או טובות הנאה אחרות. מטבע הדברים, יצירת מערכת של התחככות עם האוכלוסייה היא בעייתית ומסוכנת, אבל מערכות שלטון צבאי הוקמו, ואף בנסיבות מורכבות לא פחות, תוך ניטרול רמת הסיכון. נראה שעד כה, לא גובשה כל תכנית של ממש להטלת משטר צבאי בחסות ישראלית, מה שמותיר את השליטה באוכלוסייה, ובסיוע המוכנס אליה לחלוטין בידי החמאס, שגוזרת מכך קופון כלכלי לא מבוטל, ולצד זאת, גם מנצלת זאת לשליטה בתושבים.
4. המשך פעילות בשיטת פשיטות ונסיגה, שלאחריהן, החמאס חוזר ומתבסס בשטח עד לפשיטה הבאה – שגובה עוד מחיר בחיי אדם.
5. העדר תכנית סדורה לגביית מחיר בלתי הפיך מהחמאס ומהעזתים המשתפים עמה פעולה, בדגש על מחיר קרקעי ברור, כמו למשל הצהרה על שליטה ישראלית קבועה בחלקים נרחבים מהרצועה, וקביעת תאריכי יעד לחידוש ההתיישבות היהודית באזור במידה והחטופים לא ישוחררו בלא תמורה.
6. העדר תכנית ישראלית לפינוי הרצועה מתושביה. מאות אלפי עזתים מעוניינים לעזוב את הרצועה ברגע שהדבר רק יתאפשר. אפילו תמונות שיראו שיש דרך לממש את ה"יציאה", והצגת הדבר כ"נכבה" השנייה, מה שימחיש לעזתים את מחיר ההפסד, ויציג תמונת ניצחון ישראלי. לצערנו, המערכות הביטחוניות/ משפטיות כנראה לא יאפשרו מהלך כזה, ויציגו לחץ בינלאומי שמטרתו למנוע את הדבר.
ולסיום חשוב להבין: ברצועת עזה היום, כמעט לא ניתן להתקיים ללא גב של אחד מארגוני הטרור ובעיקר החמאס. אלו הם הגורמים הכמעט יחידים שמשלמים משכורות, מחלקים מזון, וקובעים לאדם היכן ניתן להתגורר והיכן לא. הם שולטים במנהרות, המשמשות מקלט ליחידי הסגולה הזוכים להגנה נוכח ההפצצות. כמעט בכל משפחה יש איש חמאס אחד או יותר, ממש כמו שלהבדיל, כמעט בכל משפחה ישראלית יש איש מילואים או לוחם סדיר, או כמה. קשה מאוד לצאת נגד הארגון המעסיק את בן המשפחה, לא רק מטעמים כלכליים, אלא גם מטעמים של קירבה אידיאולוגית. ככל שחולף הזמן והמחיר גדל, ומנגד, נוצרת תודעה של "אין מה להפסיד", קשה יותר להשיג את תמונת הניצחון. זה עדיין לא פותר אותנו מניסיון.
תמונה: דובר צה"ל
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
