היזכרות בחוויות מחיים קודמים יכולה להיות חוויה מרפאת לפחדים בלתי מוסברים, טראומות ומחלות. קרול באומן, מחברת הספרים "חיים קודמים של ילדים" ו"לחזור לגן עדן", ניסתה את צורת הטיפול הזו על עצמה, מכיוון שסבלה מבעיות ריאות כרוניות. להפתעתה הרבה, קרול מספרת שהיא ובנה בן ה-5 – שהיו לו פחדים מרעשים חזקים – התגברו על מחלותיהם על ידי שחזור זיכרונות – ולא מדובר בזיכרונות מהחיים האלה.
• לראיון המלא עם קרול באומן (אנגלית): לחצו כאן
• למאמרים מאת מייסד הפאלון גונג, מר לי הונג-ג'י העוסקים ברוחניות: לחצו כאן
מה קורה כשאנחנו מתים? האם זה הסוף של מחשבותינו, של התודעה שלנו, או שהנשמה ממשיכה לחיות ונולדת מחדש כמישהו אחר? ישנה שיטת תרפיה המתמקדת בדיוק בשאלות אלה כדי להסביר פחדים בלתי צפויים ורגעים של דז'ה-וו, ולרפא מטראומה.
יותר מ-25% מהאמריקנים מאמינים בגלגול נשמות, זאת על פי ממצאיו של העיתונאי החוקר, מייקל שמיקר, שפורסמו בספרו Best Evidence. וזה לא הכול, 25% מהנוצרים מאמינים בגלגול נשמות. זאת על פי נתונים שפורסמו ב-2021 על ידי "מכון פיו", בסקר שבדק נושאים של דת בחיים ציבוריים, שהשתתפו בו יותר מ-6,000 אנשים. יש עניין רב בנושא במיוחד בקרב מאמינים דתיים. תרפיסטים אמריקנים ואירופים חקרו את גלגול הנשמות במשך עשורים, והדבר הוביל להתפתחותה של תרפיית החיים הקודמים. התנועה הזאת החלה בשנות ה-1950, אבל המקרה המפורסם הוא של וירג'יניה טיג.
ב-1952, מאורי ברנסטין הפנט את וירג'יניה שבמהלך הטיפול הזדהתה כדמות בשם בריידי מרפי, אישה אירית שחיה במאה ה-19. במהלך ההיפנוזה היא נתנה פרטים מדויקים של החיים באירלנד במאה ה-19 ואף דיברה במבטא אירי כבד. זאת על אף שווירג'יניה חייתה במדינת קולורדו ומעולם לא הייתה באירלנד. מאז, השיטה הזאת רק צוברת תאוצה. בשנות ה-70 וה-80 היא התפתחה לתרפיה שעוזרת לרפא פחדים או חרדות שלא היה להם הסבר. תחושות אשמה, בושה ומודעות עצמית מוגברת ללא סיבה ידועה, כמו גם בעיות חוזרות ביחסים.
קרול באומן היא מטפלת בשיטת החיים הקודמים שעשתה אלפי טיפולים מאז שנות ה-1980. היא גם כתבה הספרים בנושא ("גלגולי נשמות אצל ילדים", "לחזור מהשמים" ועוד) שתורגמו ל-22 שפות ברחבי העולם. היא התחילה את המסע לפני שנים בחוויית הריפוי שלה עצמה.
"היו לי התנסויות מסוימות בצעירותי שבעקבותיהן הבנתי שמשהו בתוכנו אינו מת, אבל לא ידעתי מה לעשות עם הידיעה הזאת. בשנות ה-30 שלי היו לי בעיות ריאה כרוניות והיו לי חזיונות של משהו שנראה כאילו קרה לי בתקופת חיים אחרת ולא יכולתי להבין. זמן קצר לאחר מכן שמעתי על תרפיסט בהיפנוזה שעשה משהו שנקרא תרפיית חיים קודמים. לא ידעתי מה זה אבל חשבתי אולי לנסות ולראות האם תהיה לי הקלה מסוימת מהבעיות שהיו לי בריאות, כי לא הגבתי טוב לטיפול הרפואי. אחרי פגישה טיפולית אחת שארכה שעתיים, ראיתי 2 חיים שבהם מתתי לאחר טראומה לריאות ושני המקרים היו חוויות אמוציונליות. למרבה הפתעתי הריאות שלי התנקו אחרי פגישת הטיפול האחת. הרופא שלי הופתע מאוד ורצה גם לנסות חזרה לגלגולים קודמים כך שהזמנתי את המטפל בהיפנוזה, ששמו נורמן אינג, לביתי באשוויל כדי לעבוד עם מספר חברים שהתעניינו מאוד בזה. זה היה בשנת 1987".
במשך השנים היא התמקדה בעיקר במחקר של מקרים של ילדים, שגם הוא התחיל מחוויה אישית של בנה צ'ייס, כשהיה בן 5.
"באותם ימים שמנו לב שהבן שלי היה מבוהל מקולות רועמים חזקים. לא הצלחתי להבין מה יכול היה בחייו הקצרים לגרום לפחד הזה. דיברתי על זה עם נורמן, המטפל בהיפנוזה, כשהוא ביקר אותנו. חשבתי שאולי הוא ייתן לבן שלי צ'ייס כמה הצעות הקשורות להיפנוזה, כדי שבפעם הבאה שהוא ייחשף לקולות רועמים, הוא לא יפחד כל כך. לא היה לי מושג מה יקרה כאשר צ'ייס הסכים שהוא רצה לעשות משהו לגבי הפחד שלו. נורמן אמר לצ'ייס: שב על הברכיים של אימא שלך. הוא היה בן 5 באותו זמן כך שהוא יכול היה לשבת על הברכיים שלי. שב על הברכיים של אימא ועצום את עיניך ותגיד לי מה אתה רואה כשאתה שומע את הקולות החזקים שמפחידים אותך. יכולתי לראות את העפעפיים שלו רוטטים והוא התחיל לתאר משהו מחוץ לטווח החוויות שלו".
"הוא אמר: אני מסתתר מאחורי סלע. יש לי מדים מלוכלכים ויש לי רובה ארוך עם חרב בקצהו. הייתי המומה, אני חושבת שהייתי במצב של שוק באותו רגע וניסיתי להבין מה מתרחש. הוא המשיך ואמר שהוא אינו יודע מה הוא עשה בקרב, שיש עשן בכל מקום, והוא כלל אינו יודע במי הוא ירה, והוא אמר: אני מתגעגע לאשתי ולמשפחתי. זה היה הרגע… זה היה רגע מחשמל עבורי. את יודעת, הכול השתנה אני חושבת שבאמת הייתי בשוק. ונורמן, שהיה מנוסה מאוד בתרפיה של חיים קודמים, ידע שצ'ייס באותו רגע מתאר זיכרון מחיים קודמים משום הוא תיאר דברים שקרו בקרב והוא תיאר כיצד הוא נורה בפרק כף יד ימין שלו. הם פינו אותו משדה הקרב, והוא אמר: הם לקחו אותי למקום כזה, שלא נראה כמו בית חולים רגיל. הוא אמר שזה היה אוהל גדול עם ספסל בתור מיטה, והם הניחו אותו על הספסל-מיטה וחבשו את פרק כף היד שלו ואמרו שעליו לחזור לקרב. הוא אמר: אני לא רוצה לחזור, יש שם אנשים אחרים שהורגים אנשים, אני לא רוצה להרוג אנשים. נורמן הסביר לצ'ייס בשפה פשוטה מאוד שילד בן 5 יכול להבין, הוא אמר: אנחנו חיים פעמים רבות של גלגולי חיים על פני האדמה ובתקופות חיים שונות יש לנו תפקידים שונים. לפעמים אנחנו חיילים, ובתור חייל לפעמים אתה חייב להרוג אחרים בקרב ולפעמים אתה נהרג, אבל אין בזה אשמה. יכולתי לחוש את הגוף של צ'ייס נרגע על הברכיים שלי כשנורמן אמר את זה. משהו השתנה, משהו עבר שינוי. מספר דקות אחר כך הוא קפץ מהברכיים שלי, חטף עוגייה והלך לשחק בלגו. חשבתי, מה קרה כאן, מה התרחש כאן. אבל הוא נראה בסדר".
חוץ מהתרחשויות הקשות, קרול אמרה שהבן שלה יכול היה להיזכר בצבע העור שלו. צ'ייס, שהוא ג'ינג'י ולבן, אמר שהוא היה שחור בחיים הקודמים. קרול אמרה שבשונה ממבוגרים, ילדים יכולים לשכוח זיכרון מחיים קודמים.
"אני רוצה להראות לך את הציורים האלה. אני חושבת שצ'ייס היה בן 8 בערך כשהוא צייר אותם, משום שהוא אמר שהוא שוכח מה שקרה והוא רצה לזכור את זה. אז הוא צייר מה שהוא זכר שראה. הסוס הזה מושך אחריו תותח וקרון בעל גלגלי עץ גדולים. הציור הזה היה מעניין מאוד. הוא צייר מפה מפורטת מאוד של שדה הקרב במבט מלמעלה. הוא אמר שאחרי שהוא מת הוא הסתכל על שדה הקרב מלמעלה. זה מפורט מאוד, היו לו זיכרונות ויזואליים ברורים של זה. זה המקום בו הוא אמר שהוא נורה בפרק כף היד הימני. והוא צייר גם את מה שהוא כינה בית חולים וזה רק מוטות עם כיסוי כלשהוא מלמעלה וספסל".
"מישהו שהוא היסטוריון שלח לנו תמונה של בי"ח שדה ממלחמת האזרחים האמריקנית והמוטות והבד שלמעלה והספסל מהעץ היו ממש דומים. אז את יודעת, זה היה די מדויק. וכאן הוא מצייר את זה כמעט בצורת ספר קומיקס זה בגובה של 6 מטר. איך הוא ידע שזה היה 6 מטר? חבר עזר לו לצאת משדה הקרב. וזה מראה היכן הוא נורה ורואים שהייתה שם עלייה במקום, בשדה הקרב".
בגלל הניסיון שלה עם חזרה לחיים קודמים, והריפוי לאחר מכן, קרול הייתה פתוחה לזיכרונות החיים הקודמים של בנה, והיא אומרת שהבן שלה חווה תוצאות דומות לשלה.
"הבת שלי, שרה, שהייתה בת 9 באותו זמן, ישבה איתנו, כי עשינו את זה סביב שולחן המטבח, והיא אמרה: אימא, המקום שבו צ'ייס אמר שהוא נורה בפרק כף היד שלו, יש לו אקזמה במקום הזה. מאז שצ'ייס היה תינוק, בערך בגיל 9 חודשים, הייתה לו אקזמה כרונית חמורה בפרק כף היד, שלא הגיבה לטיפול רפואי. תוך יומיים או שלושה הטיפול הזה של הזכרות, שנמשך כ-15 דקות האקזמה של צ'ייס נעלמה כליל והפחד שלו נעלם לגמרי. הוא היה כמעט בן 6 ולכבוד יום הולדתו הוא ביקש מערכת תופים כדי שיוכל להפיק צלילים רועמים כל הזמן. אחרי חווית הריפוי שלי אחרי ריפוי גופני וריפוי נפשי אחרי טיפול הזכרות בגלגולים קודמים, הייתי בשוק שזה פעל היטב כל כך עם ילד בן 5 ותהיתי האם לילדים אחרים גם יש זיכרונות. זה היה כה קרוב לפני השטח. כך שהתחלתי לשאול הורים אחרים בקהילה שלי והיו הורים שאמרו כן, הבת שלי אמרה שהיא הייתה אימא ושהיא מתה בשיטפון וכל הילדים שלה מתו והיא בכתה על זה. שמעתי הרבה סיפורים קטנים כמו זה של צ'ייס, שהילדים זכרו שהם חיו לפני כן והם זכרו את המוות שלהם, בדרך כלל מיתות טראומטיות. זו הייתה תחילת המחקר שלי וזה היה לפני 33 שנה. מאז, אני אוספת מקרים ומייעצת להורים איך לעזור לילדים שלהם עצמם. אם הם מתחילים לדבר באופן ספונטני על זיכרונות מחיים קודמים".
טיפול של חזרה לגלגולים קודמים שקרול מעבירה מתחיל בכניסה למצב טראנס קל בזמן שהמטופל יושב נינוח על כיסא, ספה או מיטה. היא מבקשת מהמטופלים להתמקד במחשבה או ברגש טעונים במיוחד המשמשים כגשר לזיכרונות רלוונטיים מחיים קודמים. בתהליך חשיפת חייהם הקודמים, היא עוזרת למטופלים להתגבר על רגשות טעונים, להשאיר את העבר מאחור ולהמשיך בחייהם.
במחקר שלה על חיים קודמים קרול התבססה על עבודותיהם של בריאן וייס ואיאן סטיבנסון. סטיבנסון ייסד את המחלקה למחקר תפיסתית ב-1967 כדי לחקור מקרים הטוענים לגלגול נשמות תוך שימוש במתודולוגיה מדעית.
"היו לו אני חושבת כ-900 מקרים שאומתו עד למותו קרוב לגיל 90. אני חושבת שהוא מת ב-2008. אבל הוא לא רצה לעסוק בהיבט הריפוי של הזיכרונות האלה. גיליתי שזה קורה בכמה מהמקרים שבהם יעצתי להורים איך לשוחח עם הילד על טראומה מחיים קודמים. הבנתי זאת כי שהייתה לי חוויה כזו וגם לצ'ייס הייתה, התנסנו בזה ובפוטנציאל שהיה שם, לכן החלטתי לשים את הפוקוס בזה, ללמד הורים על הזיכרונות האלה וכיצד לזהותם, אך גם ללמד אותם איך לדבר עם הילדים במשך התהליך הזה. כך שאם היו להם זכרונות מטרידים מחיים קודמים, לא לכולם יש, לחלק מהילדים יש זיכרונות טובים, אך יש פחות סיכוי שהם יחשבו כזיכרונות מחיים קודמים. הם יחשבו, או זה מעניין, זה סיפור נחמד שהם מספרים. אבל כשהילד מתחיל לדבר על המוות, אני חושבת שזה מעיר את ההורים לחשוב שיש כאן משהו מעבר. אז יש דרכים לדבר עם הילד על החוויה הטראומטית כך שיוכלו להשתחרר ממנה, וזו הנקודה שהם יכולים לעבור ריפוי רגשי ופיזי ולשחרר את העבר ולא לאחוז בחיים ההם ובטראומה".
תוך כדי שימוש בעבודתם של סטיבנסון ואחרים כבסיס ידע לגבות טיפולים מחיים קודמים, היא החלה שיטה משלה המחברת לנושא את היבט הריפוי. עשרות עדויות באתר שלה מראות כיצד הזכרות בחיים קודמים שינתה את חייהם לטובה, וחלק גדול מעבודתה הוא עם ילדים.
לדבריה, אין סיבה לפחד שהתהליך יפגע בילד או יערער אותו.
"הם לא עוברים חוזרים לגלגולים קודמים. ההורים עוזרים להם לעבד את הזיכרון רק באמצעות שיחה, אין תהליך של היפנוזה או משהו אחר. זה רק שיחות עם הילד בזמן שהזיכרונות עולים. מה שהם צריכים לדעת זה שלפעמים הילד רק צריך לדבר על זה, והם רק צריכים להיות מאזינים קשובים ולשאול אותם איך הם מרגישים, מה קורה להם ורק לזרום איתם ולהדריך אותם בזמן שהם מספרים. ילדים מגיבים באופן שונה לטכניקות האלה. אבל גיליתי שבחלק מהמקרים ילד יכול לעבור ריפוי מיידי של בעיות מחיים קודמים רק באמצעות שיחה של כמה דקות. בחלק מהמקרים זה יותר מורכב ואני נוגעת בנושא הזה בספרים. משום שיש דברים שאתם יכולים לומר, שאתם יכולים לשאול אותם בזמן שהם חווים את המוות. לשאול, איך מתת? ומה קרה לך אחר כך? כמה מהילדים מספרים שהיו במצב שלאחר המוות, כפי שהילדים שלי סיפרו, כשהם עדיין מודעים, אך הם קצת התרחקו מההתרחשויות. ילדים רבים יאמרו: 'הו, ואז חזרתי ועכשיו אני בגוף החדש שלי', והם מאוד שמחים לדעת זאת. וזה אחד הדברים שהורים יכולים להגיד לילדיהם: “אתה יודע זה היה בעבר, עכשיו אתה מוגן", או לתת להם כל הרגשת בטחון שהם צריכים כמו, 'אתה מוגן בגוף החדש שלך'. זו הפתעה גדולה לחלק מהילדים משום שהם עדיין על הרצף הזה של התודעה, בו הם לא מבינים את ההבדל בין משהו שקרה בחייהם הקודמים. הם תופסים את זה כמו משהו שזה עתה קרה להם. הם עדיין על רצף הזמן הזה כשהם צעירים. אז חייבים לעזור להם להבין שהם המשיכו הלאה וזה פשוט מאוד. צריך להשתמש בשפה פשוטה, וזה יכול לחולל פלאים".
בספר שלך "גלגולי נשמות אצל ילדים" את מדברת על הילדים שלך ואיך הם הציגו ועיבדו תקופות חיים שונות. האם תוכלי לספר לנו על זה?
"הילדים שלי זכרו מספר תקופות חיים בהן הם היו יחד לפני כן. זה היה מעניין משום שהיו כמה נושאים שכיחים, והיה נראה כאילו הם נאבקים על ירושה בדרכים שונות. אם אחד מהם היה אישה [בגלגול מסוים] היא נושלה מהירושה. אם אחד מהם היה גבר הוא חזר להיות היורש שקיבל את כל מה שהיה, האדמה או הכסף, העושר. זה היה באמת מעניין שהייתה ביניהם הדינמיקה הזאת, שסוף סוף נפתרה, כשהם דיברו על זה ביניהם והם קצת בכו ביחד. זה היה מאוד אמוציונלי עבורם להבין את זה. עם זאת הם מאוד קרובים עכשיו והיו מאז ומתמיד. את יודעת, זה לא קשר רגיל של יריבות בין אחים כמו פעם כשהיו קטנים. היו דברים שעלו כמו שקורה לעתים קרובות אצל ילדים, אבל היה להם משהו שהם היו צריכים לפתור ביניהם והייתה להם ההזדמנות לעשות זאת כשהיו צעירים, וזה לא משהו שגרתי. את יודעת, לשני ילדיי היו זיכרונות [מחיים קודמים]. אני חושבת שכל זה היה מתוכנן עבורי, כי זה עבודת חיי. זה יכול לקרות שלשני אחים יהיו זיכרונות מחיים קודמים והם יכולים לזהות אחד את השני. ככל שהעמקתי במחקר פגשתי במקרים שהורים היו מתקשרים אליי ואומרים: זה אולי יישמע לך מוזר, אבל אני חושב שאבא שלי, נולד בתור הבת שלי, או אחי שנהרג בתאונת דרכים חזר בתור הבן שלי. אני מוצאת שזה מאוד נפוץ. ד"ר סטיבנסון דיבר רבות על תופעה שאנחנו קוראים לה "מקרים באותה המשפחה". היו לי כל כך הרבה מקרים כאלה ולכן כתבתי ספר שמוקדש רק לתופעה הזו".
האמונה בגלגול נשמות חזקה מאוד במזרח, אך הייתה לה נוכחות בולטת גם במערב. בתקופת יוון העתיקה באחד הדיאלוגים של אפלטון הנקרא "פיידון" המוכר גם בשם On The Soul סוקרטס טוען שיש בנו ידע שלא ייתכן שהשגנו אותו רק בתקופת חיים אחת, ולמידה היא תהליך של הזכרות בדברים מחיים קודמים. הפילוסוף פיתגורס, שנודע בשל ניסוחו של משפט פיתגורס, האמין גם הוא בגלגול נשמות ובגלגולי נשמות כחיות. קטע מפורסם של קסנופנס, בן זמנו של פיתגורס, מציג בבהירות את השקפתו של הפילוסוף.
קסנופנס אומר: "הייתה פעם שהוא [פיתגורס] היה עד להתעללות בגור כלבים, הוא ריחם עליו ואמר: 'הפסק, אל תכה אותו יותר, משום שהוא הנשמה של אדם יקר לי, שזיהיתי כששמעתי אותו מיילל'".
אך היבטים מסוימים של התרבות המערבית הנוכחית, מדעיים או דתיים, מהווים מחסום לתחום מחקר זה. למרות זאת, קרול אומרת שעוד ועוד אנשים מתעוררים לרעיון של גלגול נשמות.
"עוד ועוד אנשים מגלים את זה כעת, דרך הפייסבוק ודרך האתר שלי, פורום גלגול הנשמות שקיים כבר מאז 1997, יש הרבה סיפורים שהתפרסמו, לכל מי שיש ראש פתוח, ההוכחות נמצאות שם. תני לי עוד הסבר שמתאים והוא טוב כמו גלגול נשמות. יש משהו בכך שהתודעה שורדת מות, ואפילו יותר מזה, שהתודעה נושאת זיכרון כלשהו או קידוד או תבנית שמיידעים את החיים הנוכחיים שלנו".
איך עוזרת לנו הפתיחות לנושא גלגול הנשמות?
קרול סבורה שהפתיחות לנושא גלגול נשמות יכולה לעזור לנו להבין אחרים ולפתח אמפתיה.
"אני חושבת שלהיות פתוח לרעיון הזה של גלגול נשמות או שחווית חוויה כזו בעצמך, גורמת לנו להבין שכולנו היינו פעם גברים, נשים, גדלנו בתרבויות שונות, עם צבע עור שונה ודת שונה. אני חושבת שקשה יותר להיות בעלי דעה קדומה ברגע שמבינים את זה. אני חושבת שזה יכול לגרום לנו להיות יותר בחמלה. אם נזכור שהיינו פעם עבדים או שהרגו אותנו בגלל דתנו, או כל חוסר צדק כזה או אחר בעולם. אני חושבת שזה עוזר להבין שזו לא ההזדמנות היחידה, זו רק תקופת חיים אחת מיני רבות. ואנחנו כאן כדי לעשות דברים מסוימים בכל אחת מתקופות החיים שלנו, אם מתמזל לנו להבין את זה. אז אני חושבת שזה יכול מאוד לעזור להבין את ההקשר לתקופות חיים אחרות. האם זה ישנה את האנושות? אני מקווה, אבל מי יודע? זו שאלה גדולה מאוד. הכול כל כך מקוטב כעת, אבל אני חושבת שיש תקווה באמונה הזאת, ויש תחושה שאם אנו צריכים לכפר על משהו אז יש לנו את ההזדמנות הזאת. אם נמות מסוכסכים, נוכל לחזור ולתקן את הדברים או לסיים אותם. אז אני חושבת שזו דרך שממלאת בתקווה לראות את הדברים בצורה הזאת".
במהלך השנים יותר ויותר חוקרים לומדים את נושא גלגול הנשמות והממצאים שלהם מקשים יותר ויותר על ספקנים לבטל את הרעיון. האם הנשמה ממשיכה להתקיים? עוד ועוד אנשים חושבים שכן, ולרבים מהם זו דרך להבין את תעלומות החיים. מה קורה כאשר אנו מתים? מדוע חלק מהאנשים נראים לנו מוכרים יותר מאחרים? מדוע יש אנשים כל כך מוכשרים כבר מגיל צעיר? המושג קארמה שאנשים מדברים עליו, לפתע נראה הגיוני לרבים מהם כשמסתכלים על זה מנקודת מבט של גלגול נשמות. לאחרים הרעיון של גלגול נשמות עוזר להחלים ולהמשיך הלאה בחיים הנוכחיים. הם מסוגלים להתגבר על תסמינים של פוסט טראומה שהם סוחבים לחייהם הנוכחיים. הם מסוגלים לעשות סגירת מעגל באמצעות תרפיית חיים הקודמים. לאחרים זו הזדמנות לחיות את החיים הנוכחיים לא דרך משקפיים של פחד, פחד ממות, אלא דרך משקפיים של תקווה ביודעם שהנשמה ממשיכה לחיות, שהיא הייתה כאן לפני כן ומה שקורה בחיים האלה נבנה על ניסיון מהעבר.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הנבחרים | מסתורי החיים |
