מאמר דעה מאת: בועז ליברמן, יועץ אסטרטגי מומחה לניהול משברים
במשך שנים מכרו לנו את סין כסיפור הצלחה. מעצמה ענקית, כסף זול, מכרזים אטרקטיביים, השקעות, תשתיות ושוק של יותר ממיליארד צרכנים. אלא שבזמן שאנחנו ספרנו עסקאות, בייג’ינג בנתה כוח. ועכשיו מתחילה להיחשף תמונה שישראל אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם ממנה.
אני כותב “מתחילה להיחשף”, אבל מבחינתי הכתובת הייתה על הקיר כבר מזמן. כבר לאחר טבח 7 באוקטובר 2023 הזהרתי במאמר שפרסמתי מפני האופן שבו סין מנצלת את המלחמה, את הסנטימנט האנטי ישראלי ואת חולשת המערב כדי לקדם את האינטרסים האסטרטגיים שלה. אז הדברים אולי נשמעו לחלק מהאנשים מרחיקי לכת. היום כדאי לקרוא אותם שוב.
בימים האחרונים נחשף בבריטניה כי הרשויות בוחנות טענות בדבר מימון הקשור לסין של פעילות מחאה פרו פלסטינית. במרכז הפרשה עומדת Code Pink ורשת המימון המזוהה עם המיליארדר האמריקאי נוויל רוי סינגהם, המתגורר בשנגחאי.
לפי הפרסומים, חברה בריטית הקשורה ל Code Pink קיבלה יותר מ 190 אלף ליש”ט בשנים 2020 ו 2021 מגופים הקשורים לרשת סינגהם, ובשנת 2024 קיבלה עוד כ 70 אלף ליש”ט מקרן נוספת הקשורה לרשת. Code Pink עצמה מעודדת השתתפות במחאות פרו פלסטיניות ומקיימת פעילות חריפה נגד ישראל.
וזה כבר מזמן איננו רק תחקיר עיתונאי.
סינגהם נמצא תחת חקירה פלילית פדרלית בארצות הברית. החקירה החלה בחשד להפרות אפשריות של חוק רישום הסוכנים הזרים והתרחבה גם להיבטי מס. נכון להדגיש כי הוא לא הואשם בעבירה והוא מכחיש כי הוא פועל עבור ממשלה כלשהי. אבל העובדה שרשויות אמריקאיות בוחנות את פעילות הרשת שלו מלמדת עד כמה הנושא נתפס ברצינות.
גם בקונגרס האמריקאי נדלקו נורות אזהרה. חברי קונגרס וסנטורים הצביעו על קשרים אפשריים בין The People’s Forum, Code Pink, רשת סינגהם וגורמים סיניים. לפי נתונים שפורסמו במסגרת הבדיקות, יותר מ 20 מיליון דולר הגיעו ל The People’s Forum דרך רשת סינגהם.
הארגון The People’s Forum וגופים נוספים היו מעורבים לאחר 7 באוקטובר בקמפיינים ובהפגנות ענק פרו פלסטיניות בארצות הברית. מחקרים שבחנו את הרשת הצביעו על חפיפה בין פעילות פרו פלסטינית, מסרים אנטי אמריקאיים, ארגוני מחאה ורשתות בעלות זיקה רעיונית ופיננסית לסין.
חשוב לדייק. עדיין לא הוכח שבייג’ינג נתנה הוראה ישירה לשלם עבור כל הפגנה נגד ישראל, ואין צורך להמציא עובדות כדי להבין את חומרת האירוע.
מה שכבר ידוע מספיק מטריד
.
קיימת רשת של כסף, עמותות, גופי תוכן וארגוני מחאה, שהקשרים שלה לסין נחקרים בוושינגטון ובלונדון, ושחלק מהגופים בתוכה פועלים בעוצמה נגד ישראל ונגד ארצות הברית.
לדעתי, צריך כבר לומר את הדברים בצורה מפורשת: אנחנו לא רואים כאן רק אוסף מקרי של ארגוני מחאה, תרומות וקמפיינים. אנחנו רואים את המאפיינים של מבצע השפעה סיני רחב, שמטרתו לכרסם במעמדה של ישראל בעולם, ובעיקר בתוך ארצות הברית, ולהפוך את התמיכה בישראל מנכס אסטרטגי אמריקאי לנטל פוליטי וחברתי.
אינני טוען שכל מפגין מקבל הוראות מבייג’ינג, וגם אין עדיין הוכחה פומבית לכך שהמפלגה הקומוניסטית הסינית מנהלת ישירות כל אחד מהארגונים הללו. אבל כשכסף, ארגונים, מערכי תוכן ונרטיבים בעלי זיקה סינית נפגשים שוב ושוב באותה זירה ובאותו כיוון, אסור למדינה רצינית להתעלם מהתמונה המצטברת.
והיעד, לדעתי, גדול בהרבה מישראל.
פגיעה בישראל היא אמצעי לפגיעה בארצות הברית.
הקשר האסטרטגי בין ירושלים לוושינגטון הוא אחד מעוגני הכוח האמריקאי במזרח התיכון. אם מצליחים להפוך את ישראל למוקד שנאה בקמפוסים, ברחובות, ברשתות החברתיות ובתוך המפלגות האמריקאיות, יוצרים לחץ על הבית הלבן ועל הקונגרס, מעמיקים את הקיטוב בחברה האמריקאית ומחלישים בהדרגה את הברית בין שתי המדינות.
מבחינת בייג’ינג, זו יכולה להיות עסקה אסטרטגית מצוינת. לא צריך לנצח את ארצות הברית בעימות ישיר, אם אפשר לגרום לחברה האמריקאית להילחם בתוך עצמה סביב אחת מבעלות בריתה החשובות ביותר.
וזה בדיוק הרגע שבו ישראל חייבת להביט גם פנימה.
כי בזמן שסין בונה לעצמה כוח והשפעה בחוץ, היא כבר נמצאת עמוק מאוד גם בפנים.
חברה מקבוצת Shanghai International Port Group מפעילה את נמל המפרץ בחיפה במסגרת זיכיון ארוך טווח של כ 25 שנה.
נמל אינו עוד עסק.
נמל הוא שער הכניסה והיציאה של מדינה.
במדינה כמו ישראל, שכמעט כל הסחר הפיזי שלה עם העולם עובר דרך הים, מדובר בנכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה. הוא נמצא בסביבה ביטחונית רגישה, בסמיכות לנכסים צבאיים ובאזור שבו פועלים גם כוחות ימיים של בעלות בריתה של ישראל.
והנמל הוא רק חלק מהתמונה.
חברות סיניות היו מעורבות גם בפרויקטים מרכזיים של הרכבת הקלה בגוש דן. קרונות הקו האדום יוצרו על ידי CRRC הסינית, והחברה זכתה גם בחוזים הקשורים לתחזוקתם.
ואז מגיעים למזון.
תנובה, אחת החברות החשובות והרגישות ביותר במשק הישראלי, נמצאת בשליטת Bright Food הסינית, המחזיקה בכ 77 אחוז מהחברה.
תנובה היא לא עוד מפעל.
זו חברה שמשפיעה בכל יום על אספקת המזון של כמעט כל בית בישראל. הכנסותיה השנתיות עומדות על מיליארדי שקלים והיא מחזיקה בעוצמה עצומה בשוק החלב והמזון הישראלי.
גם אדמה, מהחברות הישראליות החשובות בעולם בתחום הגנת הצומח והחקלאות, נמצאת תחת קבוצת Sinochem הסינית.
נמלים. תחבורה. מזון. חקלאות.
אלה לא ארבע השקעות מקריות. אלה ארבעה תחומים שלכל מדינה רצינית יש אינטרס מובהק להגן עליהם.
והתלות הכלכלית ממשיכה לצמוח.
רק במחצית הראשונה של 2026 ייבאה ישראל מסין סחורות בהיקף של כ 25.5 מיליארד שקל, בעוד שהיצוא הישראלי לסין הסתכם בכ 4.4 מיליארד שקל בלבד.
כלומר, בתוך חצי שנה בלבד נוצר לישראל גירעון מסחרי מול סין של יותר מ 21 מיליארד שקל.
המספרים האלה אינם טיעון נגד מסחר עם סין. סין היא מפעל הייצור הגדול בעולם וישראל אינה יכולה ואינה צריכה להתנתק ממנה.
אבל יש הבדל עצום בין לקנות מסין מכונת כביסה, טלפון או רכב לבין לאפשר לחברות סיניות, שחלקן קשורות באופן ישיר למערכת הממשלתית הסינית, דריסת רגל בתשתיות שהמדינה אינה יכולה לתפקד בלעדיהן.
הטעות הישראלית הייתה לחשוב שכלכלה וביטחון הם שני עולמות נפרדים.
בעולם החדש הם אותו עולם.
נמל הוא ביטחון.
מזון הוא ביטחון.
תחבורה היא ביטחון.
מידע הוא ביטחון.
שרשרת אספקה היא ביטחון.
ובעלות זרה בנכסים האלה היא קודם כל שאלה של ריבונות.
מדינת ישראל כבר הבינה בשנים האחרונות שקיימת בעיה והקימה מנגנון לבחינת היבטי ביטחון לאומי בהשקעות זרות. אבל זה אינו מספיק.
המבחן האמיתי הוא לא רק אילו עסקאות נמנע בעתיד, אלא האם אנחנו מוכנים לבחון מחדש בעיניים מפוכחות את מידת התלות שכבר נוצרה.
ישראל צריכה לקבוע עיקרון פשוט: חברות הנתונות לשליטה או להשפעה מהותית של משטרים שאינם בעלי ברית של ישראל לא יקבלו שליטה בתשתיות לאומיות קריטיות.
צריך לבחון מחדש את ההגנות, את החשיפה למידע ואת הסיכונים בכל ההתקשרויות הקיימות.
ובעסקאות חדשות בנמלים, אנרגיה, מים, תחבורה, מזון, תקשורת וטכנולוגיה, המחיר הזול ביותר לא יכול עוד להיות השיקול המרכזי.
האם כל מפגין שמניף דגל פלסטין הוא סוכן סיני? בוודאי שלא.
האם כל מחאה נגד ישראל מתוזמרת מבייג’ינג? כמובן שלא.
אבל מדינה רצינית אינה מחכה לקבל מסמך שעליו כתוב “מבצע נגד ישראל” כדי להבין מה מתרחש סביבה.
היא מסתכלת על כסף.
על בעלויות.
על תשתיות.
על רשתות השפעה.
על אינטרסים.
ועל התוצאה.
כבר אחרי 7 באוקטובר הזהרתי שאנחנו עושים טעות אם אנחנו מסתכלים רק על חמאס, איראן וחיזבאללה ומתעלמים מהמערכה הרחבה יותר שמתנהלת סביב ישראל בזירה הבינלאומית.
היום האזהרה הזאת מקבלת משמעות נוספת.
ישראל אינה צריכה להפוך את סין לאויב.
אבל היא גם חייבת להפסיק להתייחס אליה כאל ידידה.
המשטר הסיני פועל למען המשטר הסיני. תמיד.
הגיע הזמן שישראל תפעל בהתאם.
מי שפועל להחלשת מעמדנו בחוץ, או נהנה מהחלשתו כחלק ממאבק אסטרטגי רחב יותר נגד ארצות הברית והמערב, לא צריך לקבל מאיתנו מפתחות לנכסים האסטרטגיים שלנו בפנים.
זה כבר לא עניין של כלכלה.
זה עניין של ריבונות.
תמונה: AI
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
