מאמר דעה מאת דוד שולדמן, אחראי על הנגשת מידע בעמותת "גבעת מרדכי"
שולדמן: "מאבק משפטי ומנהלי ארוך שניהלתי בשם "העמותה הקהילתית גבעת מרדכי" מול משרד הבריאות והיועמ"ש הסתיים בניצחון שלנו בבית המשפט המחוזי בירושלים.
העתירה עירערה על סירוב משרד הבריאות לספק מידע שנוגע ליעילות ובטיחות חיסונים מסוימים.
פסק דין שניתן ב-9.7.2026 ע"י סגן נשיא בית המשפט – השופט ארנון דראל בעתירת חופש מידע 73824-12-25, קבע כי הנימוק שבגינו דחה משרד הבריאות בקשה זו, ולמעשה בגינו דחה בקשות מידע נוספות בשנים האחרונות, ואשר גובה ע"י המשנה ליועמ"שית וע"י הפרקליטות, התבסס על פרשנות שגויה של חוק חופש המידע ונוגד את הפסיקה בעליון. השופט גם חייב את משרד הבריאות לשלם לעותרים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ + אגרת בימ"ש ששולמה ע"י העותרים.
פסק דין זה שם סוף לפרקטיקה הנהוגה ע"י משרד הבריאות לדחיית בקשות חופש מידע בהתבסס על סעיף 7(ה) בחוק חופש המידע, בקובעו כי סעיף זה אינו מאפשר לרשות לדחות בקשת חופש מידע. בית המשפט הבהיר כי סעיף זה עוסק רק באופן בו ימסר המידע למבקש.
להלן נוסח סעיף 7(ה) בלשון החוק:
"המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש; היה המידע ממוחשב, הוא יופק עבור המבקש באמצעים המשמשים דרך קבע את הרשות."
עוד הבהיר פסק הדין כי רשות הכפופה לחוק חופש המידע חייבת למסור למבקש כל מידע המצוי ברשותה, למעט סייגים המופיעים בסעיפים 8 או 9 בחוק. אולם גם השימוש בסייגים אלה דורש מהרשות נימוק מפורט, וכן על הרשות לאזן את השימוש בו מול האינטרס הציבורי בחשיפת המידע המבוקש.
השופט אף פסל את חוות הדעת המקצועית שהגישה המדינה – בה נטען כי הצלבת נתוני תחלואה עם נתוני התחסנות הינה פעולה מורכבת ודורשת עבודה רבה. חוות הדעת נפסלה על הסף מהטעם הפשוט שלא היה שום גורם מקצועי שהעז לחתום בשמו ולתת תצהיר עליה. פשוט מדהים שחוות דעת כזו צורפה ע"י הפרקליטות לכתב התשובה של המדינה.
מנגד, צירפתי כתגובה, חוות דעת של ד"ר שי זקוב – מומחה למדעי המחשב, דאטה וביואינפורמטיקה – שקבע כי השליפה המבוקשת כרוכה במספר דקות עבודה בלבד והשופט קבע בפסק הדין כי מצופה ממשרד הבריאות להתייחס לחוות הדעת הזו.
משרד הבריאות עשה בסעיף 7(ה) שימוש בעיקר ב-3 השנים האחרונות – כדי לדחות בקשות חופש מידע שביקשו הצלבה בין מקרי תחלואה לבין סטטוס חיסוני של החולים במחלות שונות, וזאת גם במקרים שההצלבה פשוטה ודומה להצלבות שהמשרד עשה לגבי מחלות הקורונה והחצבת.
כשהגשתי על כך תלונה לפני שנה ליחידה הממשלתית לחופש המידע – היא הודיעה למשרד הבריאות כי התלונה מוצדקת ועליו להימנע משימוש בסעיף הנ"ל לדחיית בקשות, אולם משרד הבריאות פשוט התעלם מההנחיה והמשיך להתבסס על הסעיף הנ"ל כנימוק לדחיית בקשת מידע.
המשרד אף ניסה להרחיב את השיטה, בקביעה שגם שליפת מידע גולמי שביקשנו דורשת פעולה אקטיבית ובכך למעשה נדרש "עיבוד" אשר הוא אינו מחוייב בו. בפסק הדין קבע השופט באופן ברור כי קביעה זו של המשרד – "בטעות יסודה". הרשות מחוייבת למסור את המידע הגולמי גם אם היא כרוכה בפעולה אקטיבית כלשהי.
ההליך המשפטי התארך מעבר לצפוי בשל מחלוקת בין הפרקליטות, משרד הבריאות, היחידה הממשלתית לחופש המידע ומחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים באשר לעמדת המדינה. המחלוקת הובאה להכרעה אצל המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד אביטל סומפולינסקי, שגיבתה את הפרשנות של משרד הבריאות לחוק. כאמור, השופט דחה פרשנות זו וחייב את המשרד בהוצאות.
עולה אם כך השאלה: האם המשנה ליועמ"שית מגנה על האינטרס הציבורי או על פקידי משרד הבריאות שמעדיפים לא לעבוד עוד קצת למען הציבור? האם זה לא אבסורד שהציבור משלם ליעוץ המשפטי לממשלה למחלקת יעוץ וחקיקה במשרד המשפטים ולפרקליטות, המעסיקים עורכי דין מנוסים – שמפסידים לאזרח פשוט שכלל לא למד משפטים (וזו אינה העתירה היחידה שבה ניצחנו)? כלומר, לא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין שמשרד הבריאות מנסה להתחמק משקיפות המחויבת עפ"י חוק חופש המידע, בגיבוי סוללת עורכי דין. נראה שהמשרד והפרקליטות משקיעים פי אלף מונים אנרגיות בלדחות בקשות מידע מאשר פשוט לשלוף את המידע ולשקף אותו לציבור.
עתירה זו היא חלק ממאבק ארוך של העמותה הקהילתית לשקיפות מערכות השלטון בתחומים שונים. בשנים האחרונות מאז פרוץ הקורונה, ראינו חשיבות בשיקוף מידע בנושא הבריאות – מידע שמערכת הבריאות משום מה לא שיקפה מרצונה.
אחת הדוגמאות האחרונות היא ניסיון לחשוף את פרוטוקולי ישיבות מועצת הבריאות שאותם מתעקש המשרד שלא לחשוף – בתירוצים הזויים (לדוגמא – חשש מאפקט מצנן, וקשה למצוא את הפרוטוקולים בקלסרים הפיזיים…). השבוע גם היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים דרשה ממשרד הבריאות לשקול מחדש את תשובתם, ולנמק באופן מפורט מדוע היא מסרבת לחשוף אותם – גם בהתייחס לחשיבות הציבורית שלהם.
מאבק זה מצטרף להליכים נוספים שאותם ניהלנו וחלקם עדיין מתנהלים – לחשיפת מידע חשוב שמוסתר מהציבור בנושאי נחיצות, יעילות ובטיחות חיסונים מסוימים.
חוסר במידע למעשה מנטרל את יכולתו של הציבור לקבל החלטות מושכלות מתוך הסכמה מדעת – שזו זכות בסיסית המעוגנת בקוד נירנברג ובחוק זכויות החולה – ומעבירה את האחריות והזכות לנהל את החלטות הבריאות שלנו לידי האח הגדול – קרי משרד הבריאות. גישה פטרנליסטית.
חשוב לדעת, חוק חופש המידע מאפשר לכל אזרח לבקש מידע שקיים – במסמכים, במחשב או בהקלטות – ברשויות ממשלתיות או בגופים ציבוריים שקשורים לשלטון. החוק למעשה נותן לציבור כלי חשוב ביותר לשקיפות שלטונית – בהתאם ליוזמת הציבור – כלומר המידע שהוא מבקש לקבל, ולא להתבסס רק על שקיפות יזומה ע"י הרשות השלטונית, שהרבה פעמים משקפת בעצמה או דרך ערוצי התקשורת המיינסטרימית רק מה שנוח לה לשקף.
וכך הדגיש השופט ארנון דראל בפסק דינו:
"חיוב משרדי ממשלה ורשויות הציבור במסירת מידע המצוי ברשותן נעה כחלק מזכות היסוד לקבלת מידע, לצורך מימוש זכויות האזרח האחרות, ומתוך התפיסה הנורמטיבית כי המידע שייך לציבור ואילו הרשות מחיקה בו בנאמנות…זכות זו נגזרת מהזכות לחופש הביטוי, שכן בהיעדר נגישות למידע, לא ניתן לגבש עמדה מושכלת ולקיים דיון ציבורי אפקטיבי…. לכך יש להוסיף שיקולים נוספים המיועדים לאפשר קיומו של משטר דמוקרטי תקין וכן להיטיב את דרך עבודתן של הרשויות ואת תהליכי קבלת ההחלטות שלהן…מסירת המידע המצוי בידי הרשות מאפשרת בין היתר גיבוש של סדר היום הציבורי וחיזוק אמון הציבור…"
הבקשה צריכה להיות מנוסחת כבקשת מידע מסוים – לא באופן כללי מידי וגם לא בדרך שאילת שאלות.
הרשות חייבת ליתן מענה (בהתאם לחוק ולסייגים המופיעים בו) בתוך 30 יום, אך יכולה להאריך במקרים מסוימים את המועד עד 120 יום. בהיעדר מענה במועד או עם קבלת מענה שאינו מספק לדעת המבקש, הוא יכול להגיש תלונה ליחידה הממשלתית לחופש המידע, או להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי.
משרד הבריאות שאותו המנכ"ל מנהל למעשה, מככב בראש רשימת הרשויות שהוכרזו כמפרות חוק חופש המידע וגם המשרד שספג הכי הרבה עתירות חופש מידע. קביעה זו מופיעה בדו"ח השנתי של היחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים לגבי שלוש שנים רצופות – 2024-2022!
במקרים רבים הגשת תלונה ליחידה הממשלתית יכולה לזרז את מתן המענה ע"י הרשות. אך כשמדובר במשרד הבריאות, הוא בדרך כלל מתעלם מהנחיות היחידה הממשלתית. התנהלות זו כשלעצמה דורשת טיפול ולעניות דעתי אף הסקת מסקנות אישיות כלפי העומדים בראש משרד הבריאות.
כך כתב עו"ד שלומי בילבסקי, ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, בדו"ח השנתי האחרון שפורסם ב-3.11.2025:
"…לא ניתן להשלים עם כך שבשנת 2024 משרד הבריאות הוכרז על ידי היחידה הממשלתית לחופש המידע 52 פעמים כרשות שמפרה את חוק חופש … על משרד הבריאות לנקוט באופן מיידי בכל האמצעים הדרושים לתקן מצב זה כדי לעמוד בדרישות חוק חופש המידע ולהעניק לציבור את השקיפות המגיעה לו".
אולם מה שאמור להטריד את הציבור עוד יותר היא עובדה שציינתי בפני בית המשפט והשופט אף ציטט את הטענה שלי בפסק הדין, באשר למניע להתחמקות משרד הבריאות ממסירת דיווחי תופעות הלוואי לחיסון הצהבת – כפי שביקשתי:
"העותרים מביעים את תחושתם שהתנהלות המשיב היא התנהלות כללית של חוסר שקיפות ומביעים חשש לניגוד עניינים אינהרנטי של המשיב בין קידום חיסונים לבין חשיפת מידע על תופעות לוואי".
טענה זו מתבססת על שורת עובדות תומכות שהצגתי, כשהבולטת ביותר בהן היא מה שנכתב בפרוטוקול הוועדה המייעצת לחיסונים מתאריך 11.8.2011. עולה ממנו כי הסתרת מידע מהציבור בנושא תופעות לוואי לחיסונים הינה מכוונת ונובעת מניגוד עניינים אינהרנטי שבו נמצא משרד הבריאות:
מצד אחד המשרד רואה חשיבות עליונה בקידום ההתחסנות ולמעשה פועל כמשווק, ומצד שני הוא אחראי על ניטור, איסוף ושיקוף תופעות הלוואי של החיסונים לציבור.
והרי ככל שיחשוף תופעות לוואי לציבור, עלול להיפגע אמון הציבור בכדאיות החיסונים.
להלן ציטוט מעמוד 8 בפרוטוקול מהדיון בין חברי הוועדה:
פרופ' דגן: "אין לרשום את כל התופעות שרשמו כל אחד מיצרני MMR. אחד מתפקידי משרד הבריאות הוא "לשווק" את החיסונים השגרתיים. כדי לא לחבל בתפקיד זה עליו לנסח את המלצותיו, תוך נטילת סיכון משפטי מסוים".
עו"ד ש. עבר הדני: "על כפות המאזניים נמצאים שני שיקולים מרכזיים… מצד אחד המשרד מעונין שחיסוני השגרה ינתנו לכמה שיותר ילדים. מצד שני, עודף מידע עלול לפגוע בכך".
הדיון הנ"ל עסק בצורך שלא לשקף לציבור את כל התופעות שנרשמו בתדריך החיסונים של היצרנים – שמסתמכים על תופעות לוואי שנתגלו – בטענה שהתופעות מבוססות על סמיכות זמנים בלבד. ואני שואל – הרי זה הבסיס שנקבע ע"י הרגולטורים לבחינת הסיכון לתופעות לוואי, ואפשר להיות בטוחים ששום תופעת לוואי לא נרשמה ע"י היצרן מבלי סיבה מוצדקת ומחויבת, שהרי ליצרן אין אינטרס "להפחיד" את הציבור.
המצב אם כן לא הגיוני – זה כמו לתת לחתול לשמור על החלב. במיוחד לאחר דו"ח מבקר המדינה מחודש מאי 2024, שחשף את "מחדלי" הטיפול של משרד הבריאות בדיווחי תופעות הלוואי לחיסוני הקורונה – כאשר עפ"י הדו"ח, 85% מהם לא נבדקו ולא שוקפו לציבור.
ועוד יותר מכך – לא מתקבל על הדעת כי במשך עשרות שנים משרד הבריאות מרכז דיווחים של צוותים רפואיים על תופעות לוואי לחיסוני השיגרה במערכת ממוחשבת, אך לא פירסם אותם לציבור בשקיפות מלאה ומתבקשת.
זאת ועוד – כאשר ביקשנו ממשרד הבריאות את דיווחי תופעות הלוואי שנאספו אצלו – על חיסון צהבת B – הוא טען (פעמיים) שהמידע אינו זמין. אם כך, בשביל מה נאסף המידע ע"י משרד הבריאות? למלא בייטים בשרתי המשרד? לאפשר למשרד לפרסם בכל מקום כי החיסונים בטוחים ותופעות הלוואי מנוטרות על ידו בדרך קבע?
הפתרון למצב זה חייב לדעתי להיות מערכתי – חובה להקים רשות לבטיחות חיסונים שפועלת באופן אוטונומי, ללא ניגוד עניינים ושאינה כפופה למערכת שרואה את תפקידה בקידום חיסונים.
לסיום, ברצוני להבהיר, אינני "מתנגד חיסונים" כפי שהממסד והתקשורת בדרך כלל מתייגים את מי שמביע ביקורת בתחום. הביקורת במאמר נועדה לתקן פגמים בהתנהלות המדינה בנושא השקיפות. המטרה כפולה – להגן על זכות האזרח לדעת ולהחליט בעצמו על דרכי השמירה על בריאותו ובריאות ילדיו, ולהגביר באמצעות השקיפות את אמון הציבור במערכת הבריאות".
*הכותב הינו כלכלן ומנתח מערכות, שבשנים האחרונות חוקר את תחום הבריאות, אוסף ומנתח מידע רב שנחשף דרך בקשות חופש מידע ואחראי מטעם העמותה הקהילתית גבעת מרדכי על הנגשתו לציבור.
תמונה: אילוסטרציית AI.
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
