מאמר דעה מאת בועז ליברמן, יועץ אסטרטגי
בזמן שמטוסי קרב ישראליים טסים מעל שמי המזרח התיכון – מעל עזה, לבנון וטהראן – ובזמן שחיילי צה”ל לוחמים בגבורה בעומק השטח ובחזית האווירית – ישראל מזניחה חזית אסטרטגית קריטית לא פחות: החזית התודעתית. זירת הרשתות החברתיות, התקשורת העולמית והנרטיבים הציבוריים מופקרת כבר זמן רב לידי אויבי ישראל, באופן שמהווה סכנה מוחשית לביטחון הלאומי, ללגיטימציה של פעולות ההגנה העצמית – ולעצם זכות הקיום של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
מאז השביעי באוקטובר 2023 – יום הטבח של חמאס, הטראומה הלאומית שהבהירה לעולם כולו את מה שישראל ידעה מזמן – נראה היה לרגע שישראל תצליח סוף סוף להסביר את עצמה לעולם. רגעים קצרים של הזדהות – סרטונים של אימהות בוכות, אבות שנרצחו, ילדים שנחטפו. אבל העולם המערבי, כמו גם דעת הקהל הערבית, פועלים היום על ציר זמן של דקות. מה שלא נשלט – לא נמשך. מה שלא מופץ מחדש – נמחק. ומה שלא מתוחזק תודעתית – מתהפך.
תוך פחות משבועיים הפכה ישראל, בעיני רבים, מקורבן למבצעת. מצבא מגן – לצבא מדכא. מנפגעת טרור – למי שמואשמת בפשעי מלחמה. כל זה לא מפני שהעובדות השתנו – אלא מפני שהנרטיב השתנה והנרטיב, כמו שכולנו יודעים – הוא זה שמנצח בסוף.
השליטה בנרטיב הציבורי איננה עוד פריבילגיה של ממשלות דמוקרטיות או כלי תקשורת מאוזנים. היא הפכה לשדה קרב פעיל והקרב הזה מתרחש לא על אדמת עזה או שדות דרום לבנון – אלא באינסטגרם, ב-X, ביוטיוב ובמדיות החברתיות האחרות. שם נקבע היום מהי מוסריות, מהי אמת, מי הטוב ומי הרע. זו זירה שבה ההיגיון נדחק הצידה – והרגש שולט. מי שמשתלט על הפיד – שולט בדעת הקהל ומי ששולט בדעת הקהל – מכתיב את עמדות הפוליטיקאים. כך מתקבלות החלטות.
בעולם המערבי, בעידן של מהפכת הדאטה, קבוצות קיצוניות – מוסלמיות, שמאל רדיקלי, פעילים אנטי-ישראלים ומתנגדי קיומה של מדינת היהודים – הצליחו לחדור למרחב הציבורי באמצעות אסטרטגיות השפעה דיגיטליות, הפגנות קולניות וחולצות עם סיסמאות ויראליות. בינתיים, הרוב הדומם – שותק ומי שמשתוקק לשמוע קול אחר – לא שומע אותו, כי מדינת ישראל פשוט לא שם.
אבל כאן מגיע הפרדוקס הגדול. בעוד ישראל מתקשה לגבש מערך הסברתי מתפקד, דווקא על אדמתה יושבות חלק מהחברות המובילות בעולם בתחום ההשפעה התודעתית – חברות סייבר, דאטה ואסטרטגיה שמנהלות בהצלחה קמפיינים פוליטיים ומדיניים עבור שליטים, מפלגות, נשיאים ומועמדים ברחבי העולם – מצפון אמריקה ועד מערב אפריקה, ממזרח אירופה ועד לדרום אמריקה.
החברות הללו יודעות לנהל דסקים מבצעיים לפי אזורי זמן, בשפות מקומיות, עם אקסנט מותאם, מודיעין עומק על קהלי יעד, שליטה מוחלטת בשיח המקומי – והפעלה של אלפי פרופילים, תגובות מתוזמנות, תכנים ויראליים ומסרים משוכפלים באמצעות AI. הן בונות נרטיב – לא מגיבות אליו. הן מייצרות מציאות – לא מתאימות את עצמן אליה. וכל זה, בלי תותח אחד, בלי פגז, רק עם הבנה עמוקה של איך העולם חושב, מרגיש – ומצביע.
עם כל הידע הזה, כל היכולת, כל האמצעים שנמצאים בתוך גבולות המדינה – ישראל ממשיכה לנהוג כאילו אנחנו עדיין בשנות ה־90. כאילו הודעת דובר צה”ל באנגלית או שגריר נמרץ בראיון ל-BBC מסוגלים להחזיר את השליטה בתודעה. אבל זה לא עובד ככה. ב־2025, שיחה אחת בפיד עם שלושה מיליון צפיות שווה יותר ממסיבת עיתונאים בלונדון. גרפיקה אחת שמתפשטת תוך דקה באלג'יר, מרסיי ופריז – עושה נזק גדול יותר מכל הפגזה בטהראן. והנזק הזה – מוחשי.
מדינות נוקטות סנקציות, חברות ביטוח מערביות מבטלות כיסויים לישראלים, אוניברסיטאות עוצרות שיתופי פעולה אקדמיים, פרלמנטים מצביעים על הכרה בפלסטין – לא בגלל עובדות, אלא בגלל רגש. והרגש הזה – נבנה על ידי נרטיב. ונרטיב, בניגוד לעובדות – הוא דבר שניתן לנהל. אבל בשביל לנהל אותו – צריך להבין את החשיבות שלו. צריך להשקיע בו. צריך לגייס אליו את הכלים החדשים, את המוחות החדים, את התקציבים הנכונים – ואת ההחלטה הנחושה שההסברה היא לא קישוט. היא נשק.
ישראל נלחמת היום לא רק בעזה – אלא גם באיראן. מדובר במערכה מתגלגלת מול אויבים שמחזיקים באידיאולוגיה דתית־משיחית להשמדת ישראל, מצוידים בטילים ובכוונה לפתח נשק גרעיני. זו מלחמה קיומית. אבל כל עוד נמשיך להפסיד במלחמת הנרטיב – ניאלץ להילחם שוב ושוב גם בשטח וכאן בדיוק נכנסת הזירה שנזנחה – ההסברה.
ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להישאר בעמדה של מגיבה. עליה להפוך למובילה. להשתמש בכלים שהוכיחו את עצמם ברחבי העולם. לחבר בין היכולות של חברות הסייבר וה-AI הישראליות לבין הקבינט המדיני־ביטחוני. ליצור מערך הסברה לאומי חדש, אגרסיבי, מתוחכם, נוכח, פעיל – לא מתנצל. קמפיין עולמי חוצה שפות, דתות, פלטפורמות – ואמת אחת.
כי במציאות של היום, שליטה בנרטיב שווה לשליטה בגורל.
הגיע הזמן להבין – השליטה בנרטיב ההסברתי של ישראל בעולם אינה מותרות – היא חובה ביטחונית. כל עוד לא תתקבל ההחלטה לנצל את היתרון היחסי של ישראל בעולם הסייבר וההשפעה – נמשיך להילחם לא רק בחמאס – אלא גם בשקרים וזה, אולי, הקרב הקשה מכולם.
הערה: התמונה נוצרה באמצעות AI
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
