קיבוץ בארי, ב-7 באוקטובר 2023, ערב חג שמחת תורה ספג מתקפה וטבח שבהם נרצחו 101 חברי קיבוץ. בין הנרצחים היו 10 ילדים ובני נוער: התאומים ליאל וינאי חצרוני ז"ל, ליאור טרשצ’קנסקי ז"ל, אלון אבן ז"ל, עידן אבן ז"ל, ובני נוער נוספים, וכן התינוקת מילה כהן ז"ל, בת 10 חודשים.
צחי גד יליד קיבוץ בארי מספר לכתבת חדשות NTD עברית על אירועי יום ה-7 באוקטובר ועל תחושת המחויבות לחזור לחיות בקיבוץ למרות שלא היה לו היכן לגור מאחר וביתו נשרף לחלוטין, ועל שעות האימה שחוו בערב חג שמחת תורה.
צחי גד: “יום שישי, לפני ה-7 באוקטובר ערב חג שמחת תורה, חגגנו בקיבוץ את חג המשק בבית העם בקיבוץ, וזה לא היה אירוע משמח כפי שהיה אמור להיות. הלכנו לישון, אשתי ואני, בתחושה לא טובה.
בסביבות שש בבוקר כבר שמענו צבע אדום ויריות מאוד מאוד קרוב לביתנו. נכנסנו מיד לממ”ד, יחפים. חשבנו לעצמנו שנצא תוך 15 שניות, אנחנו מתורגלים כבר. אבל בממ”ד אשתי אומרת לי: משהו מוזר מאוד כאן. הירי בלתי פוסק וקרוב מאוד, ונשמעים פיצוצים וצעקות. לכן נשארנו בממ”ד ולא הבנו מה קורה בחוץ.
אנחנו בית קרוב מאוד לגדר, כלומר הבית הראשון ליד הגדר, הכביש הראשי שעובר מעזה, ואנחנו נמצאים במרחק של 20 מטר ממנו. בשלב מסוים החלטתי לצאת ולסגור את כל הפתחים והחלונות. הצלחנו לסגור כמעט את כולם, ובדרך חזרה לממ”ד שמענו צעקות: ‘אמא, אמא, תפתחו לי את הדלת!’ זה היה בני.
יש לנו ארבעה ילדים, שלושה נשואים ואחת שמתחתנת בקרוב. בני הגיע בריצה לבית, והוא סיפר לנו מה קורה בקיבוץ. הוא היה מזועזע ולא הספיק להכיל את כל האירועים.
הוא היה בהכנות לצאת עם אשתו לתל אביב, בחדר אוכל חיכה לו רכב שהזמין לנסיעה ושם כבר היו מחבלים הוא לא הספיק לראות אותם. הוא נסע לתדלק הוא ראה את הרכב של הרבש”ץ, אריק ראוניק ז"ל, כשהוא ירוי בתוכו. היו שם גם אנשים נוספים שברחו ממסיבת הנובה, והם צעקו לו: ‘תברח! תברח! יש כאן מלא מחבלים! באותו רגע הוא הסתובב ונסע אלינו. אשתו התקשרה ואמרה לו שלא יחזור הביתה, כי המחבלים כבר ממש קרובים אליהם, וביקשה ממנו שילך להורים. היא גם אטמה את הדלת ברהיטים, כך שאי אפשר יהיה לפתוח את הבית.
הוא הגיע אלינו. בדרכו אלינו, כמאה מטר מהבית, התחילו לרדוף אחריו שני מחבלים על אופנוע. השכן שלנו, שגר קרוב, יצא עם אקדח וירה בהם. הם נפלו, וכך בני הצליח לברוח וניצל, והצליח להיכנס אלינו הביתה. הוא סיפר לנו את כל המתרחש בחוץ.
היו לו הרשאות לכתוב בקבוצת הווטסאפ, והחלו גם דיווחים היכן נמצאים המחבלים. אנחנו ידענו שיש מחבלים בקיבוץ רק אחרי שבני סיפר לנו, ולא היה לנו כל מידע אחר. אבל שמענו את הצעקות ‘אללה אכבר’ בחוץ, קרוב לחלון של הממ”ד, ואנשים שצועקים מקצה הרחוב. כל אלה הם דברים מטלטלים ומפחידים.
שמענו מחבלים אצלנו, ופתאום קיבלנו הודעה מהשכנה שלנו שמתחילים לשרוף לה את הבית.
בעשר כבר שמענו את המחבלים על גג ביתנו. שמענו כמו קדיחות בבית. בדיעבד אנחנו יודעים שהמחבלים התבצרו על גג ביתנו והקימו שם עמדת אר-פי-ג’י.
כשכבר התאפשר לנו לצאת החוצה ולהתפנות מהקיבוץ, המראות היו כמו גיא הריגה! עשרות חברי קיבוץ הרוגים סמוך לביתי. הם הקימו עמדה מבוצרת של אר-פי-ג’י, והם גררו טילים ומקלעים כבדים על גג ביתנו.
באותן שעות כבר הרגשתי שעוד שנייה יורים בי. כבר הרגשתי שלושה כדורים ברגל, ולא חשבתי על שום דבר מלבד המוות. שעוד רגע אני מת.
תנסי לחשוב: על מה אדם שנידון למוות חושב? הוא מפוחד, הוא רק מחכה ומחכה למוות. אנחנו שומעים את הצעדים מחוץ לדלת. לא חשבתי על כלום מלבד מוות.
לאחר שחילצו אותנו, הבנתי שאפילו לא חשבתי על הילדים שלי ועל הנכדים. חשבתי רק איך להחזיק את הידית של הממ”ד. פשוט חיכינו למוות. אני לא מאחל לאף אחד את התחושות הנוראיות האלה.
בשעה שתיים שמענו פיצוץ כל כך חזק שכל הבית רעד, ולאחריו פיצוץ נוסף. בדיעבד התברר לנו שהמחבלים ירו אר-פי-ג’י על שני ג’יפים של המשטרה והרגו תשעה שוטרים ואת זיג שופן, חבר קיבוץ שהצטרף אליהם.
מתוך עשרה אנשים שנרצחו, אחד הצליח להימלט ולהילחם כמו גיבור. הוא נלחם והרג מחבלים עד שנגמרה לו התחמושת, והוא נהרג. הוא נפל ממש ליד חלון הממ”ד של ביתנו. קוראים לו לירן אברג’יל ז”ל. הוא לחם עד הרגע האחרון בגבורה אין קץ מול עשרות מחבלים, לבד.
בשעה ארבע קיבלנו שיחת טלפון מרחפן שהיה מעל ביתנו. הוא שאל אם אנחנו בבית, ואנחנו ענינו לו ותחננו שיפציץ את הבית, כי הבית שורץ במחבלים.
הוא ענה: ‘אני לא יכול, אתם תיפגעו’.
ביקשנו שוב ושוב: ‘תפציץ אותם, כי עוד רגע אנחנו מתים’. הוא ענה: אי אפשר להפציץ, כי אני לא רואה כלום.
וכך רבע שעה שוחחנו, כשאנחנו שומעים את המחבלים מעלינו.
בשלב מסוים הבית התחיל לבעור, וכבר לא שמענו אותם. הם כנראה ברחו.
בתוך כל אותו זמן, עם כל העשן, מיגנו את עצמנו בכלי מיטה שהיו לנו בממ”ד ושמנו אותם על הפנים. התחיל להחשיך, והאור שתמיד היה בגינה אצל השכן לא היה עוד. גם לא הצלחנו לראות כלום בממ”ד, כי הכול היה חשוך.
בשעות הערב שמענו שקוראים לנו מחוץ לדלת, מאוד חלש. אשתי החליטה לפתוח את החלון ואמרה: כן, אנחנו משפחת גד. היא אמרה כמה אנשים אנחנו. עזרו לנו לצאת דרך החלון ופינו אותנו ברכב לכניסת הקיבוץ.
הבן שלי, שהתגונן איתנו בממ”ד, פגש את אשתו ושלוש בנותיו, והפגישה הייתה מרגשת מאוד. נסענו בג’יפ בתוך כאוס נוראי. אין מילים שיכולות להסביר.
פינו אותנו לבית מלון בים המלח, ושם היה לנו מאוד קשה. היו הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם, ומשפחות שיקיריהן נחטפו לעזה. היו שם ילדים יתומים. האווירה הייתה נוראית.
כשביקשו נהג מתנדב לסייע בהסעות, מיד התנדבתי, והבנתי שאני כרגע אדם אחר, אחד שרוצה לעשות ולפעול למען אחרים. לא יכולתי להישאר במלון.
שבוע אחרי, פתחו שוב את בית הדפוס בבארי, והחלטתי שאני חוזר לעבוד, חוזר לעבודתי בבית הדפוס. אני עובד שם 49 שנה. כל יום נסעתי מים המלח הלוך ושוב לעבוד בבית הדפוס בקיבוץ.
כשחזרתי לקיבוץ, היו לי חששות כבדים. כל הקיבוץ היה מלא בחיילים, ואני מתחיל להבין את גודל הטבח והאסון.
אשתי ואני חיפשנו דירה בקיבוץ והחלטנו לחזור לבארי. מצאנו דירה של חברת קיבוץ שלא רוצה לחזור.
כיום יש בקיבוץ בנייה מאסיבית, לאחר שהרסו כ-120 דירות שלא היו ראויות לדיור. 90% מהן נשרפו כליל. בונים גם מרפאה ומרפאת שיניים במקום אלה שנשרפו, ונבנות כעת מעל 120 דירות חדשות.
משפחות רבות רוצות לחזור, אך יש גם כאלה שמאוד פוחדות לחזור, והטראומה עדיין קיימת. כיום מתגוררות בקיבוץ 40 משפחות ללא ילדים.
עד סוף חודש אוגוסט 2027 בניית הדירות תושלם ואני באמת מאחל בכל ליבי לכל חברי הקיבוץ שיתגברו על הפחדים, עם המון אומץ, ונחייה כאן חיים שלווים בקיבוץ בארי, שהוא קיבוץ מאוד יפה. אני מאחל לכולם שהחוסן יאפיל על החששות הכבדים.
באמת שאין שום מילה שיכולה להגדיר דבר כזה, כמו שקרה לנו, חוץ מנס גדול! ובפירוש, כל מי שניצל בקיבוץ בארי היה לו נס גדול. כל השכנים שלנו נרצחו, לא נשאר כמעט אף אחד חי. היה לנו נס גדול מאוד"!
תמונה: מאיה משל
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
