מאת סא"ל (במיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל בכיר במודיעין זרוע הים
האוכלוסייה בצפון הארץ מצויה במצב ספיגה והכלה כבר מעל לשמונה חודשים. לכאורה, זהו אחד ממחירי המלחמה, כשבפועל התקבעה מעין "הסכמה": חיזבאללה משתמש ברקטות ובכלי טיס בלתי מאוישים (ולעתים רחוקות בטילי ברקאן הכבדים יותר), במרחב גיאוגרפי מוגבל שהוא עד קו עכו-נהריה – אל מול מטרות צבאיות ואזרחיות.
לפי שעה נוצרה מעין משוואה כאשר חיזבאללה פועל באופן אגרסיבי בעיקר נגד אזרחים ותשתיות צבאיות ואזרחיות בצפון, ואילו ישראל פוגעת באופן מדויק בפעילים ובמטרות צבאיות של הארגון בלבד. אלו שתי שפות שונות המדברות כל אחת במרחב שונה.
נשאלת השאלה – מה קורה כאשר חיזבאללה מתמיד באסטרטגיה הזו, אך משנה את המינונים בתוכה בצורה שפוגעת באופן משמעותי מאוד בשגרת החיים ובתשתיות בצפון הארץ? האם ממתינים עד לסיום המערכה בעזה כשבינתיים מסתפקים בתקיפות נקודתיות נגד מטרות צבאיות של חיזבאללה, או שחותרים למערכה בלבנון ולפגיעה ביכולות של חיזבאללה.
מדוע ישראל טרם שינתה את האסטרטגיה שלה ומה היא האסטרטגיה שעליה לגבש מול חיזבאללה?
התשובה היא – לא זה ולא זה.
יש דרך ביניים, שלה פוטנציאל רב לרסן את חיזבאללה גם בעיתוי הנוכחי – שינוי הכתובת. פחות חיזבאללה והרבה יותר מדינת לבנון – מדינה ריבונית שמשטחה מבוצע הירי לעבר היישובים הישראלים בצפון.
כל "מומחי חיזבאללה" יסכימו כי לארגון יש שני כובעים: כובע ההתנגדות (האיראני במהותו), וכובע מגן לבנון (הלבנוני במהותו). מבט חטוף אחד מספיק כדי להבין כי בין שני הכובעים שורר מתח מובנה וכי בכובעו הלבנוני-ציבורי חיזבאללה חלש יותר משמעותית. יתירה מכך, במלחמה הנוכחית האינטרסים של חיזבאללה ושל פטרוניתו איראן, אינם עולים בקנה אחד עם אלו של מדינת לבנון ואפילו סותרים אלה את אלה.
כאן הוא בדיוק המקום שבו ישראל יכולה לפתח מדרגת ביניים עם תגובה, ולאו דווקא באש (כי ידוע שאש מייצרת משוואה נגדית של אש), תגובה שמטרתה לרסן את היקפי הירי של חיזבאללה בצורה משמעותית ולהנמיך את גובה הלהבות (תרתי משמע).
בבסיס האסטרטגיה החדשה – להתחיל לדבר ישירות עם מדינת לבנון. השיח שיהיה צבאי-אזרחי, יפחית, אם בכלל, שימוש באש ויחשוף את המדינה הריבונית שמסתתרת מאחורי חיזבאללה.
והמשמעות של המילים היפות הללו – להתחיל לגבות מחיר ציבורי ובינ"ל מלבנון:
- צבאית-תודעתית – הפרעה, שלא באמצעות אש, לשגרת החיים האזרחית בלבנון כדי להזכיר ללבנונים שחיזבאללה גורר את לבנון למלחמה בלתי רצויה – הפרעה לתנועת המטוסים האזרחיים ולתנועת ספינות ומסחר ימי ללבנון, יעפים נמוכים בכל אזורי המדינה (לא רק בדרום לבנון) ועוד – שלא כאן המקום לפרטן.
- דיפלומטית – ביטול הסכמי הגז או לפחות השעייתם למועד לא ידוע ואולי גם איום בביטול הסכמי 1701 באופן חד צדדי.
- משפטית – הגשת תלונות רשמיות לאו"ם ולבית הדין הבינ"ל בהאג (ע"י תושבי הצפון) נגד מדינת לבנון בעוון ירי משטחה על אוכלוסייה אזרחית ללא כל סיבה. משום מה, עד כה אנו עדים לשתיקה מוחלטת של הזירה הבינ"ל והאו"ם בראשם (האחראי על יישום הסכמי 1701) לנוכח התקיפה משטחה של מדינה ריבונית החברה באו"ם (ונציין כי לבנון היא מולדתו של נשיא בית הדין הבינ"ל בהאג), ועל תקיפת אוכלוסייה ותשתיות אזרחיות בכוונה תחילה ובשיטתיות.
- כלכלית – מערכה כלכלית-משפטית מול המדינות התורמות ללבנון על הפסקת התרומות או לכל הפחות הקפאתן עד להפסקת הירי.
- צבאית – וזה הצעד היחיד המלווה באש – ירי נרחב ואגרסיבי על כל מקום בלבנון שממנו נורית אש לעבר שטח ישראל. תוצר לוואי של ירי כזה, מעבר להיותו תגובה, עשוי להיות בריחה של אוכלוסייה לבנונית צפונה, ובכך יגדיל את הלחץ הפנימי והכלכלי על חיזבאללה בתוך לבנון (היות שהוא מממן חלק גדול מהעקורים).
ויש צעדים נוספים רבים.
דווקא בגלל שחיזבאללה חזק בתגובות באש, צעדים מעין אלו שהם מתחת לסף המלחמה ואינם בתחום החשיבה השבלונית של צה"ל שעיקרה "תקיפה באש" ו"פיצוצים" נגד מטרות צבאיות (שראוי היה שייושמו כבר לפני מספר חודשים מבלי להמתין עד לשלב הנוכחי, ומבלי לגרור את הצדדים למערכה עצימה), יחדדו מאוד את המתח שבו נמצא חיזבאללה בלבנון בכל הקשור למעמדו הפוליטי-ציבורי. להערכתי השיח הציבורי שיתפתח בלבנון, בתהליך די מהיר, ירסן את פעילות חיזבאללה ויחדד מאוד את המתח הפנימי בו הוא נמצא ואת הדילמה למי להיענות קודם – לאיראן או ללבנון.
קרדיט לתמונה: קרדיט: עמוס בן גרשון, לע״מ
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
