מאמר מאת סא"ל (במיל') עמית יגור, לשעבר סגן ראש הזירה הפלסטינית באגף התכנון של צה"ל ובכיר לשעבר במודיעין זרוע הים
פיקוד המרכז מצוי בלוחמה עצימה, ולראשונה זה שנים נוטל חיל האוויר חלק בפעילות ובתקיפות.
בימים אלו שבהם החזית בעזה והחזית הצפונית תופסות כמעט את כל הכותרות, יש חזית נוספת שבה מדינת ישראל נלחמת, ובשל נתוניה האובייקטיביים היא חשובה לישראל אף יותר מהשתיים הראשונות – חזית איו"ש (יהודה ושומרון).
ראייה מערכתית עם קצת תודעה היסטורית וידע גיאוגרפי, מציבים שאלות מאוד קשות על הגילויים שנחשפנו אליהם ביהודה ושומרון במהלך המלחמה הזו, מהן שאלות אסטרטגיות מהותיות על "היום שאחרי".
הדברים התחדדו לי עם הגילוי לפני כמה שבועות על רקטות מוכנות לשיגור לעבר יישובי השרון באזור טול כרם; עם תוצאות הסקרים שערך מכון המחקר הפלסטיני של חליל שקאקי; ועם הניסיונות הבלתי פוסקים של איראן להכניס מיליציות חמושות לירדן, ומירדן החדרת פעילים ואמל"ח לאיו"ש דרך הגבול המזרחי הארוך.
כעת כבר ברור, כי יש פער בין מה שקורה באיו"ש לבין השגרה ומדיניות הביטחון השוטף שבה נקט צה"ל בשיתוף פעולה עם הרש"פ עד ל-7 באוק'.
מסתבר כי מדיניות "כיסוח הדשא", לא הצליחה למנוע את צמיחתן של קבוצות טרור רבות ואת הימצאותו של אמל"ח רב בידיהם, כולל כזה החורג מההגדרה של "נשק קל" ונחשב שובר שיווין ביחס למציאות בזירה הזו עד כה – רקטות מוטמנות המכוונות לערי השרון.
קבוצות הטרור נמצאות לא רק באזורים שעפ"י הסכמי אוסלו נמצאים בשליטה ביטחונית של הרשות הפלסטינית, אלא גם באזורים המצויים בשליטה ביטחונית ישירה של צה"ל (אזורי B ו-C), כולל קבוצות טרור חמאסיות קשות במיוחד שנדרש מולן "טיפול" בלא פחות מהפצצות מהאוויר.
סקרי הלכי הרוח באיו"ש שנערכו מספר פעמים במהלך המלחמה ע"י מכון המחקר של חליל שקאקי, חשפו מציאות שבה הפלסטינים תושבי איו"ש קיצוניים יותר בדעותיהם מהפלסטינים תושבי עזה, ולרובם אהדה בלתי מוסתרת (שלא לומר תמיכה בלתי מסוייגת) בארגון חמאס על אף הטבח ב-7 באוק'.
התוצאה בפועל היא אכן התעוררות של צה"ל למדיניות אגרסיבית יותר בשטח בניסיון לחסל את הטרור במחנות הפליטים ובעריםהפלסטיניות. פיקוד המרכז מצוי בלוחמה עצימה, ולראשונה זה שנים נוטל חיל האוויר חלק בפעילות כשמטוסי קרב ומסוקי קרב תוקפים מהאוויר מטרות טרור משמעותיות.
לכאורה, האירוע "מוכל". צה"ל מתמודד ביתר עוצמה עם קבוצות הטרור ואין התפרצות של אינתיפאדה עממית או לחילופין איומי טרור נקודתיים, אלא "רק פיגועי טרור מזדמנים". בהיעדר 7 באוקטובר, סביר שהיינו עוברים על כך לסדר היום כ"עוד כותרת בחדשות"וממשיכים בשגרת החיים. אבל, זה לא המצב האמיתי.
לאחר 7 באוקטובר, מחובתנו לאגוד ולכרוך יחד את רצף האירועים באיו"ש מתחילת המלחמה, לבחון אותם והפעם לצאת מנקודת הנחה שונה – תאי הטרור והאמל"ח הרב שיש באיו"ש לצד מגמות התמיכה באוכלוסייה, ויחס מדיני של הרשות הפלסטינית (גם בהינתן שיתוף פעולה ביטחוני עימה), הם לא סממנים "רציונליים" של "תסיסה עממית המתנגדת לכיבוש ורק רוצה את עצמאותה", אלא סממנים "דתיים אדוקים" למה שקורה באמת מתחת לפני השטח באיו"ש, וקדימון לביטוי שלהם למצב הביטחוני שיהיה בשטח אם תוקם מדינה פלסטינית עצמאית בשטח זה.
היות שמדינה פלסטינית אינה חלופה העומדת עוד על הפרק בראיית רוב הציבור הישראלי לאחר ה-7 באוקטובר ובעתיד המסתמן לעין, הרי שחובה עלינו לפרש את פעילות הטרור הענפה שנחשפת באיו"ש בחודשים האחרונים, כקדימון למציאות שתהיה מתחת לפני השטח [ואולי גם על פני השטח] ביום שאחרי "חרבות ברזל". תחת מעטה השקט ושגרת החיים לכאורה, מתבססים איום ישיר וממשי על ערי השרון שבתחומי הקו הירוק בעיקר באזור המותניים הצרים של מדינת ישראל, איום על המתיישבים מעבר לתחומי הקו הירוק בעת תנועתם בצירי התחבורה הראשיים (כפי שהוכח לצערנו שוב אך בשבוע האחרון) והאיום המרכזי הוא זה שעד כה אנו נמנעים משום מה מלדבר עליו בקול.
– ניסיון כזה או אחר של תאי טרור בגדה להוציא אל הפועל מהלכים יזומים השואבים השראה מה-7 באוק' בעוטף עזה, לעבר יישובים יהודיים (אולי גם מחנות צבאיים) ביהודה ושומרון.
כל זה, מחייב את מקבלי ההחלטות לעצור לרגע ולכלול גם את איו"ש במציאות הזו שכולם מרבים לדבר עליה ושצריך לסדר אחרת ביום שאחרי המלחמה. השליטה הביטחונית היא אמנם מרכיב משמעותי, אולם כפי שנוכחנו לדעת גם תחת השליטה הביטחונית של צה"ל צמחו שם רקטות המכוונות לערי השרון.
אז מה בעצם נדרש לחשיבה, החלטה וביצוע:
- בטווח הזמן הקצר – בידוד של יהודה ושומרון מירדן. לישראל ולירדן יש את הגבול היבשתי הארוך ביותר שבין ישראל למדינה אחרת. ירדן, על אף מאמציה, חשופה מאוד לפעילות איראנית, למיליציות מעיראק שמנסות לפגוע בריבונותה של ירדן ולהשתלט עליה, ובו בזמן גם להחדיר אמל"ח ופעילים לאיו"ש דרך קו הגבול הארוך.
על צה"ל לשנות את תפיסת הביטחון שלו בזירה זו ולהקים אוגדה נוספת ייעודית שתיוחד לגבול זה, תתמחה בו ותעבה את הנוכחות הישראלית הדלה יחסית לאורכו. כל זאת, כמובן במקביל למבצעים ייעודיים לניקוי והשמדת תאי טרור בערים הפלסטיניות.
- בטווח הזמן הבינוני – הרחקה אגרסיבית של מוקדי טרור מהרצועה הגיאוגרפית הגובלת ביישובי השרון ובכביש 6 – אין דינו של אזור זה כדינם של יתר האזורים ביהודה ושומרון בשל קירבתו הגיאוגרפית למרכז הארץ ופוטנציאל הסיכון שבו לשבש את שגרת החיים במדינה
אשר על כן יש לבחון האם נדרש לפתוח מחדש את הנספחים הביטחוניים להסכמי אוסלו ולהגדיר מחדש את מאפייני השליטה הביטחונית כמו גם האזרחית באזורים אלו במטרה למנוע צמיחתם של תאי טרור.
- בטווח הזמן הארוך – פיקוח אגרסיבי ושליטה על התכנים המועברים במערכות החינוך ובמערכות הפצת המסרים ביהודה ושומרון כולל אלו שבמסגדים.
אם ערב הסעודית הצליחה לשנות את המסרים העוינים לישראל בספרי הלימוד, ואם יש מדינות שבהן חל פיקוח הדוק על מסרי כוהני הדת והמואזינים – חובה להתחיל ליישם זאת גם ביהודה ושומרון. יש לעגן זאת כתוספת משפטית רשמית ומוכרת להסכמי אוסלו.
לכל אלו שתוהים – לאחר ה-7 באוקטובר אנו עומדים בפני מציאות חדשה, אין עוד "פרות קדושות", וכדאי שנבהיר זאת גם לצד השני.
קרדיט לתמונה: דובר צה"ל
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
