מאמר דעה מאת: בועז ליברמן, יועץ אסטרטגי
כשדונלד טראמפ, חזר לאחרונה לבית הלבן, הצהרתו הראשונה בתחום מדיניות החוץ הייתה ברורה ומוחצת: "סין היא האיום הגדול ביותר על שלום העולם ועל הסדר הבין-לאומי כפי שאנו מכירים אותו". הצהרה זו אינה סתם רטוריקה פוליטית אלא משקפת את העמדה הרווחת במערב, ההולכת ומתעצמת לנוכח המציאות הגלובלית.
המשטר הסיני, תחת שלטונו של שי ג'ין-פינג, הפך בשנים האחרונות לאגרסיבי ומתגרה יותר ויותר. דיכוי המיעוטים במחוז שין-ג'יאנג, בו מוחזקים מיליוני אויגורים במחנות ריכוז כחלק מניסיון למחוק את תרבותם, הוא דוגמה מובהקת לאכזריות המשטר. גם הפגיעה האנושה בדמוקרטיה ובהסכמים בין-לאומיים בהונג-קונג מוכיחה כי סין אינה מוכנה לכבד את האוטונומיה שהובטחה לתושבי העיר.
ההתנהלות המאיימת של סין כלפי טייוואן אף היא מטרידה במיוחד. בשנים האחרונות הפעילות הצבאית של סין סביב האי הפכה אינטנסיבית, ופלישה אפשרית כבר אינה נתפסת רק כתסריט רחוק. ראש המשטר הסיני, שי ג'ין-פינג, הכריז במפורש כי "איחוד עם טייוואן הוא בלתי נמנע ויתממש בכל מחיר". הצהרה זו אינה חלולה, והעולם חייב להתייחס אליה ברצינות.
לאורך ההיסטוריה הקרובה, סין כבר הוכיחה שאינה מהססת להשתמש בכוח. בשנת 1989, אירועי כיכר טיאננמן היו עדות מצמררת ליכולתו של המשטר לדכא באלימות אכזרית כל התנגדות פנימית. מאז, השיטות הפכו מתוחכמות יותר אך לא פחות מדכאות – מעקב טכנולוגי הדוק, מערכות אשראי חברתי דרקוניות, ושליטה מוחלטת על אמצעי התקשורת.
גם בזירה הגלובלית, סין אינה פועלת בדרכי שלום בלבד. התוקפנות בים סין הדרומי, שם בנתה סין איים מלאכותיים והציבה עליהם בסיסים צבאיים, ממחישה את רצונה להרחיב את שליטתה האסטרטגית באזור. מדינות השכנות כמו הפיליפינים, וייטנאם ומלזיה חשות מאוימות ונמצאות במתח קבוע מול ההתפשטות הסינית.
המלחמה באוקראינה הדגישה עוד יותר את הקשרים המתהדקים בין סין לרוסיה. המשטר הסיני תמך באופן עקיף בפלישה הרוסית לאוקראינה, נמנע מלגנות את מוסקבה, ואף העמיק את שיתוף הפעולה הכלכלי עמה. זו אינה סתם חברות אלא ברית אסטרטגית עם פוטנציאל לערער את יציבות המערכת הבין-לאומית.
נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, שהכריז לאחרונה על רצונו לסיים את המלחמה באוקראינה, רואה בכך מהלך אסטרטגי חשוב להרחיק את רוסיה מסין. משבר ביחסים בין טראמפ לנשיא אוקראינה זלנסקי, שהתרחש לאחרונה, אינו אלא חלק ממהלך מורכב זה. הוא אמנם עורר דאגה בקרב חלק מבעלות הברית, אך במבט ארוך טווח מדובר בצעד אסטרטגי שנועד ליצור לחץ על רוסיה ולהציע לה אלטרנטיבה ברורה – חידוש היחסים עם המערב, במקום התלות בסין.
במצב גיאופוליטי כזה, גם לישראל יש תפקיד מכריע. ישראל נמצאת באזור מורכב במיוחד מבחינה אסטרטגית, ונאלצת להתמודד עם איומים ביטחוניים שהולכים ומחריפים. איראן, האיום המרכזי של ישראל, זוכה לתמיכה סינית גוברת בתחומים הכלכליים והטכנולוגיים. במקביל, סין מרחיבה את השפעתה במזרח התיכון באמצעות השקעות בתשתיות ובטכנולוגיה, דבר המחייב את ישראל לפעול בזהירות רבה, כדי לא לפגוע ביחסים החשובים עם ארה"ב והמערב.
אך כיצד אפשר לעצור את האיום הסיני? טראמפ והמערב חייבים לנקוט צעדים משמעותיים וברורים:
ראשית, יש ליצור ברית כלכלית חזקה ומאוחדת בין ארה"ב, אירופה, יפן, הודו ואוסטרליה, שתשמש כמשקל נגד להשפעה הכלכלית של סין.
שנית, על ארצות הברית והמערב לשכנע את רוסיה שהשותפות עם סין אינה משתלמת לטווח ארוך. טראמפ מציע גישה מעשית: תמריצים משמעותיים כמו הסרת חלק מהסנקציות, תמיכה כלכלית ומסחרית וחידוש הדיאלוג עם אירופה.
שלישית, חובה לבלום את גישתה של סין לטכנולוגיות קריטיות. מדובר בעיקר בשבבים מתקדמים, טכנולוגיות בינה מלאכותית וקוואנטים. החמרת ההגבלות על יצוא טכנולוגיות אלו חייבת להיות חלק מהאסטרטגיה המערבית הכוללת.
רביעית, בנושא טייוואן, המסר חייב להיות חד-משמעי. ארה"ב צריכה להצהיר בבירור שכל פעולה צבאית נגד האי תוביל לתגובה צבאית מערבית חריפה ומיידית.
העולם ניצב כעת בנקודה קריטית. אם לא יעצור את האיום הסיני באופן ברור, ההשלכות עשויות להיות הרסניות. סין שואפת ליצור "סדר עולמי חדש" בו החירות והדמוקרטיה נדחקות הצידה לטובת שלטון ריכוזי וחסר רחמים.
לעצור את סין עכשיו אינו רק הכרח מוסרי אלא גם חובתו של העולם החופשי להבטיח את עתידו.
הכותב הוא יועץ אסטרטגי
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
