בתוכנית "מסתורי החיים" שאלנו הרבה שאלות גדולות: האם הנשמה קיימת? האם היא נצחית? האם היו לנו חיים קודמים? ועוד.
מצאנו תשובות רבות, חלקן על ידי בחינת חייהם המרתקים של אורחינו, ואחרות באמצעות חקר ההיסטוריה, העתיקה והמודרנית.
לכבוד סיום העונה, אנו חוזרים לכמה מהדברים שגילינו, למקרה שפספסתם אותם.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
חיים קודמים שוחחנו עם קרול באומן, תרפיסטית המטפלת בחיים קודמים, שערכה אלפי מפגשים מאז שנות ה-80. היא גם המחברת של הספרים "חייהם הקודמים של ילדים" ו"השיבה מגן עדן", שתורגמו ל-22 שפות ברחבי העולם. קרול התחילה את המסע הזה בחוויית הריפוי שלה לפני שנים רבות.
"היו לי כמה חוויות כשהייתי צעירה, שגרמו לי להבין שמשהו בתוכנו לא מת אבל לא ממש ידעתי מה לעשות עם המידע הזה. הייתה לי בעיית ריאות כרונית באמצע שנות ה-30 לחיי, והתחלתי לראות חזיונות של מה שנראה כמו תקופת חיים אחרת, שלא הצלחתי להבין. וזמן קצר לאחר מכן, שמעתי על מטפל בהיפנוזה שעשה משהו שנקרא "טיפול בחיים קודמים". לא ידעתי מה זה, אבל חשבתי שאולי אנסה את זה כדי לראות אם תהיה לי הקלה מסוימת מבעיית הריאות הנדירה שלי שלא הגיבה טוב לטיפול רפואי. לאחר פגישה אחת בת שעתיים ראיתי בעיני רוחי שתי תקופות חיים שבהן מתתי מטראומה בריאות, והן היו חוויות מאוד רגשיות. ולתדהמתי, הריאות שלי התנקו לאחר מפגש אחד. הרופא שלי הופתע מאוד והוא גם רצה לנסות טיפול של חזרה לחיים קודמים. הזמנתי את המטפל בהיפנוזה ששמו נורמן אינג, לביתי באשוויל לעבוד עם כמה מהחברים שלי שהתעניינו בזה מאוד, וזה היה בשנת 1987".
באשר לאופן שבו היא התחילה. לחקור מקרים של ילדים, בואו נחזור אחורה בזמן כשבנה צ'ייס היה 5.
"בערך באותה תקופה שמנו לב שהבן שלי היה מבועת מרעש חזק. ולא הצלחתי להבין מה בחייו הקצרים יכול ליצור פחד כזה. דיברתי על זה עם נורמן, המטפל בהיפנוזה, כשהוא ביקר אותנו וחשבתי שאולי יוכל לתת לצ'ייס, הבן שלי, הצעות הקשורות להיפנוזה, כך שבפעם הבאה אם הוא ייחשף לרעשים החזקים, הוא לא יהיה מבועת. ולא היה לי מושג מה הולך לקרות כאשר צ'ייס הסכים שהוא רצה לעשות משהו בקשר לפחד שלו. נורמן אמר לצ'ייס: שב על הברכיים של אמא שלך. הוא היה אז בן חמש, כך שהוא היה יכול לשבת על הברכיים שלי. שב על ברכיים של אמא שלך, עצום עינייך ותגיד לי מה אתה רואה כשאתה שומע את הרעשים החזקים שמפחידים אותך. ויכולתי לראות את העפעפיים שלו רוטטים והוא התחיל לתאר משהו מחוץ לטווח החוויות שלו. הוא אמר: אני מסתתר מאחורי סלע. יש לי מדים מלוכלכים ויש לי רובה ארוך עם חרב בקצה. אני הייתי בהלם. אני חושבת שנכנסתי למצב קל של הלם בשלב זה, ניסיתי להבין מה קורה. הוא המשיך ואמר שהוא לא ידע מה הוא עושה בקרב. היה עשן בכל מקום. הוא אפילו לא ידע במי הוא יורה. והוא אמר: אני מתגעגע לאשתי ולמשפחתי. וזה היה הרגע… זה היה הרגע מחשמל עבורי. את יודעת, הכול השתנה. הייתי בהלם.
ונורמן שהיה מנוסה מאוד בטיפול בחיים קודמים ידע שצ'ייס מתאר באותו הרגע זיכרון מחיים קודמים, מכיוון שהוא תיאר דברים שקרו בקרב. הוא תיאר כיצד הוא נורה בפרק כף ידו הימני. הם פינו אותו מהקרב. והוא אמר: הם לוקחים אותי למקום הזה שלא נראה כמו בית חולים רגיל. הוא אמר שיש רק אוהל עם ספסל בתור מיטה והם הניחו אותו על הספסל-מיטה והם חבשו את פרק כף היד שלו ואמרו לו שהוא צריך לחזור לקרב הוא אמר אני לא רוצה לחזור. יש שם עוד אנשים. הם הורגים אנשים. אני לא רוצה להרוג אנשים אחרים. ונורמן הסביר לצ'ייס בשפה פשוטה מאוד שילד בן 5 יכול להבין. הוא אמר: אנחנו חיים הרבה מאוד תקופות חיים שונות על כדור הארץ. בתקופות שונות יש לנו תפקידים שונים. לפעמים אנחנו חיילים ובתור חייל לפעמים אתה צריך להרוג אחרים בקרב, ולפעמים אתה נהרג, אבל אין בזה אשמה. יכולתי להרגיש את גופו של צ'ייס נרגע על ברכיי כשנורמן אמר את זה. יכולתי… משהו השתנה, משהו עבר שינוי. ואז כעבור כמה דקות, הוא קפץ מהברכיים שלי לקח עוגייה והלך לשחק בלגו. חשבתי לעצמי, מה קרה כאן, מה התרחש כאן. הוא נראה בסדר".
במחקרה על חייה הקודמים, קרול התבססה על עבודותיהם של בריאן וייס ואיאן סטיבנסון. סטיבנסון הקים את המחלקה למחקרים תפיסתיים ב-1967 כדי לחקור מקרים הטוענים לגלגול נשמות תוך שימוש במתודולוגיה מדעית כדי לחקור מקרים.
"היו לו, אני חושבת, בערך 900 מקרים שאומתו עד למותו קרוב לגיל 90. אני חושבת שהוא מת ב-2008. אבל הוא לא רצה להיכנס להיבטים המרפאים של הזיכרונות האלה. גיליתי שזה קורה בחלק מהמקרים שבהם ייעצתי להורים איך לדבר עם הילד על טראומת החיים הקודמים. הבנתי את זה כי הייתה לי חוויה כזו וגם לצ'ייס הייתה, התנסנו בזה ובפוטנציאל שהיה שם. לכן החלטתי, שזה הדבר שעלי להתמקד בו, ללמד את ההורים על הזיכרונות האלה כיצד לזהות אותם, אבל גם לדבר איתם בתהליך הזה".
זה מה שקאתי בירד ובנה כריסטיאן האופט סיפרו שהם חוו.
"בסופו של דבר גיליתי אישה בשם קרול באומן שכתבה ספר על חיים קודמים של ילדים. ברגע שהתחלתי לראות את הדפוסים, בספר שלה היא מתארת כיצד ילדים משתפים את הזיכרונות האלה, בדרך כלל ממש לפני השינה, או מיד אחרי שהם מתעוררים. הם כמעט כמו במצב של גלי אלפא, לא במודעות מלאה. טון הדיבור שלהם רציני מאוד, לא כאילו זו פנטזיה, או משחק. בכל דבר שכריסטיאן עשה, הוא היה מאוד עקבי בזה, כמו הדברים האלה שהוא שיתף איתנו מיד כשהוא התעורר או ממש לפני שהוא הלך לישון. ואז במהלך היום, הוא פשוט שיחק בייסבול כל הזמן. אבל ברגע שמצאתי את קרול, היא הדריכה אותי. והיא אמרה: פשוט תשאלי שאלות, תקשיבי, תשאלי שאלות, בלי שאלות מנחות. את צריכה גם לנסות להראות לו תמונות מאותה תקופה, ולראות אם הוא מזהה משהו או מישהו או יכול לשתף איתך משהו".
מי היה כריסטיאן בחיים קודמים עדיין היה בגדר תעלומה עבור קאתי באותו הזמן. בעקבות הצעתה של קרול באומן, המטפלת בחיים קודמים, קאתי יצאה למסע גילוי.
"התצלום הזה היה התמונה הראשונה שהראיתי לכריסטיאן אחרי שסיפר לנו הרבה דברים על היותו שחקן בייסבול גבוה בשנות ה-20 כשהם נסעו ברכבות. אז מצאתי את התמונה הזו של ה"יאנקיז" משנת 1927 ושאלתי את כריסטיאן: אתה רואה כאן מישהו שלא אוהב את בייב רות' (שחקן בייסבול)? אז כריסטיאן הסתכל על התמונה הוא הסתכל על כל הפרצופים, ומיד הצביע על אחד מהם, ואמר: זה אני. לא ידעתי מי זה היה באותו הזמן. אז אחר כך הייתי צריכה ללכת ולחפש את הקבוצה הזו ולהבין מי זה היה. זה היה הרגע שגיליתי שזה היה לו גריג".
" ד"ר טאקר מבית הספר ללימודים תפיסתיים באוניברסיטת וירג'יניה, הוא בא אלינו הביתה. הוא האדם שעשה הרבה מחקר על חיים קודמים של ילדים. כשהוא היה כאן בביתנו, כריסטיאן אמר משהו מדהים. ד"ר טאקר שאל אותו: האם אתה זוכר איך מתת? אני מעולם לא שאלתי אותו דבר כזה. והוא ענה: הגוף שלי הפסיק לעבוד. ואז ד"ר טאקר אמר: מה קרה אחר כך? הוא אמר: לא הרגשתי כלום. ואז משום מקום כריסטיאן אמר: בחרתי בה להיות האמא שלי. וזה היה מפתיע בזמנו. ד"ר טאקר המשיך לשאול שאלות. הוא אמר: באמת, איפה היית כשבחרת בה? והוא ענה: בשמים. זה היה משהו חדש לי לגמרי. ד"ר טאקר אמר שזה למעשה די נפוץ אצל ילדים שזוכרים את החיים הקודמים, שלמעשה יכולים להיות להם זיכרונות ספציפיים על בחירת הוריהם".
כעת אל חוויות סף המוות, הידועות גם בשם NDE. האם מפגשים רוחניים עמוקים אלה, הם עדות לקיומם של הנשמה וגם של החיים שלאחר המוות?
– ד"ר ג'פרי לונג, אתה המחבר של רב המכר של ה"ניו יורק טיימס" "עדות לאחר המוות – המדע של חוויות סף מוות", ואתה גם המייסד של אתר האינטרנט הגדול ביותר בעולם בנושא חוויית סף מוות, ושל הקרן לחקר חוויית סף מוות. זה תענוג לארח אותך.
– זה תענוג להיות כאן. יש לנו הרבה על מה לדבר.
– ראשית, נתחיל עם חוויות סף המוות. שאתה קורא להן NDE. מה עורר את העניין שלך בנושא?
– הייתי אז בתקופת ההתמחות שלי. אני רופא והשלמתי אז את ההתמחות הרפואית שלי בהקרנות אונקולגיות – השימוש בהקרנות לטיפול בסרטן. זה היה לפני יותר מ-25 שנה כשהאינטרנט לא היה קיים. היו לנו אוסף גדול של כתבי עת רפואיים הכרוכים יחד. דפדפתי בכתב עת רפואי חשוב בשם The Journal of the American Medical Association חיפשתי מאמר הקשור לסרטן ולגמרי במקרה, מצאתי בו מאמר על חוויות סף המוות. הייתי מופתע, מעולם לא שמעתי על זה לפני כן. עצרתי וקראתי את המאמר ומיד הייתי מרותק. כלומר, איך אפשר שלא להיות מרותק מהשאלה מה קורה אחרי שאנחנו מתים. אבל כשקראתי את המאמר הזה שכתב אותו קרדיולוג מפורסם, רופא לב שחקר חולים שלבם חדל לפעום, כשלקו בדום לב, וחוו חוויות סף מוות. כשהתודעה שלהם התנתקה מהגוף רבים מהאנשים הצליחו לתאר בצורה מדויקת מאוד את מה שקרה ופרטים על ההחייאה שהם לא יכלו לדעת. נדהמתי לחלוטין מכך, והתחלתי את המחקר שלי על חווית סף מוות זמן קצר לאחר מכן, ועד עכשיו אספתי יותר מ-4,000 חוויות סף מוות באתר, שהוא מאגר הנתונים הגדול ביותר בעולם.
– השאלה הגדולה היא מדוע אתה מאמין שזה אמיתי, ולא איזו חוויה פיזית שנוצרה על ידי התודעה האנושית שלנו או תרכובת כימית? אילו הוכחות יש לך?
– נכון, טענות יוצאות דופן כמו שהתודעה קיימת בנפרד מהגוף במהלך חוויות סף מוות דורשות הוכחות יוצאות דופן. והן בהחלט קיימות. דיברנו על כך שתודעה המתנתקת מהגוף היא לעתים קרובות היבט מוקדם האופייני לחוויות סף מוות הנקראת חוויה חוץ-גופית. מצאנו שלמרות שהגוף הפיזי שלהם מחוסר הכרה או מת מבחינה קלינית, כשהתודעה שלהם מתנתקת מהגוף, מה שהם רואים ושומעים, כשהם בודקים אחר כך, לאחר שהם מתאוששים מהמפגש הקרוב שלהם עם המוות הוא כמעט תמיד מדויק עד לפרטים הקטנים ביותר. זה כולל התבוננות מנקודת מבט חוץ גופית, אפילו במרחק קילומטרים מגופם הפיזי ששוכב מחוסר הכרה או מת מוות קלינית, גם אם יש להם יכולת התבוננות חוץ-גופית, הרחק מכל מודעות חושית פיזית אפשרית של גופם הפיזי – כאשר הם בודקים את זה מאוחר יותר אחרי שהם מתאוששים, זה כמעט תמיד מדויק עד לפרטים הקטנים ביותר, ולא יכול להיות שהם ידעו אלא אם כן הם באמת היו שם. דיברנו על פעילות חושית שהיא מעבר לרגיל כמו יכולות ויזואליות אצל עיוורים בחוויות סף מוות. יש לנו אוסף די גדול של חוויות סף מוות המרחיב את הדוגמה שנתתי קודם לכן, שבה האדת תחת הרדמה כללית. תחת השפעה של הרדמה כללית זה אמור להיות בלתי אפשרי לשחזר זיכרון מאורגן, צלול ומודע כמו שקיים בחוויות על סף מוות, במיוחד כשהאדם תחת הרדמה כללית והלב שלו חדל לפעום בזמן שהוא תחת מעקב קפדני. כמובן, האדם נמצא תחת השגחה צמודה בזמן שהוא תחת הרדמה כללית התרחשותם של שני האירועים האלה כאירוע המזרז חוויית סף מוות. כלומר, זה בלתי אפשרי שבעתיים, שיהיה איזשהו זיכרון צלול ומאורגן מאירוע כזה. ובכל זאת לפי הסקרים, אנשים דיווחו על חוויות סף מוות טיפוסיות בדיוק באותן נסיבות שאמורות להיות לחלוטין בלתי מוסברות שבעתיים מבחינה רפואית.
ד"ר איבון קייסון, חוקרת חוויות טרנספורמטיביות מבחינה רוחנית, אומרת שהיו לה חוויות סף מוות רבות. הדברים ששיתפה איתנו שופכים אור על החיים שלאחר המוות.
"הייתי רופאה צעירה בטיסה של פינוי נפגעים והייתי במטוס שהתרסק. המטוס התרסק וכמעט מתתי הייתה לי החוויה המדהימה הזו שאני יודעת עכשיו שהיא חוויית סף מוות. חוויתי שאני עוזבת את הגוף שלי ונכנסתי לאור הלבן המדהים הזה שהקיף אותי שהיה מלא באהבה, אהבה מדהימה מוחלטת, האהבה הכי עוצמתית שהרגשתי אי פעם בחיי. ואף אחד לא היה צריך לספר לי, אף אחד לא היה צריך להסביר לי את זה. איכשהו פשוט ידעתי בנשמתי שמה שהרגשתי, האהבה הנפלאה הזו, זו הייתה אהבתו של הכוח העליון, מה שלימדו אותי כילדה – אלוהים. אבל אלוהים שאני חוויתי, לא היה דומה למה שלימדו אותי בילדותי. הוא לא היה זקן עם זקן לבן ארוך יושב על כס המלכות ושופט אותי. האם היית טובה? האם היית רעה? לא. זה כלל לא הייתה החוויה שחוויתי, מה שחוויתי היה בעצם כוח האהבה הזה שנמצא בבסיס היקום. זה היה יותר כמו כוח אין-סופי. כמו כוח אין-סופי, בעל חוכמה אין-סופית, שיודע הכול – עבר, הווה, ועתיד וגם אוהב את כולנו באהבה ללא תנאים הנפלאה ביותר. ובזמן שהייתי מחוץ לגוף, באור הלבן האוהב הזה המקיף אותי, גם ידעתי דברים. איכשהו ידעתי שאם הגוף הפיזי שלי למטה שמחכה להצלה אחרי התרסקות המטוס, אם הגוף הפיזי שלי מת, מה שאני חושבת שהוא "אני" ימשיך לחיות, כי אני כבר הייתי שם, מה שאני חושבת כ"אני", היה עדיין לגמרי חי, אף שהגוף שלי שם למטה קפא למוות. והחוויה הזו, גם חשפה בפני הבנה עמוקה, הבנה שקשה מאוד להסביר, אבל הבנתי איך כל אחד, וכל הדתות בעולם מנסות כולן להבין את אותו הדבר אבל הן פשוט מגיעות לזה מזוויות שונות. זה כמו לטפס על הר מכיוונים שונים. כשאתה בתחתית ההר, נראה כאילו אתה רחוק מאחרים, אבל ככל שאתה מתקרב יותר ויותר לראש ההר זה נראה כמו שכולנו מטפסים לאותו ראש הר, אנחנו מתקדמים לאותה פסגה. זה אותו כוח עליון אחד שאנחנו שואפים להבין מהו אבל בשיטות שונות. ההבנה הרוחנית שלי התרחבה מאוד לאחר החוויה הזו. כבר לא פחדתי מהמוות כי ידעתי שאמשיך לחיות. והיו לי גם הרבה יותר הבנה וחמלה לאנשים עם השקפות רוחניות שונות משלי, כי הבנתי שכולם מנסים להבין את אותו הדבר".
כאשר אנו חוזרים, הבחירות המדהימות שחלק מהאנשים מספרים שעשו בשמים השפיעו על חייהם עלי אדמות.
אניטה מורג'אני, מחברת רב המכר "מתה להיות אני", סיפרה לנו שהייתה לה בחירה לעשות בחיים שלאחר המוות במהלך חווית סף מוות שנגרמה על ידי סרטן. לישויות רוחניות ולאביה, שהיה בממד הזה איתה, היו דברים לומר לה.
"הם אמרו לי, במיוחד אבא שלי אמר לי: המשימה שלך עדיין לא הושלמה, עדיין לא הגשמת את הייעוד שלך ועדיין יש לך דברים לעשות ועוד לא הגיע זמנך. זה היה המסר העיקרי. הם אמרו: עוד לא הגיע זמנך. אבל לא הרגשתי שהם מכריחים אותי. הרגשתי שזו הייתה עדיין הבחירה שלי אבל גם הרגשתי שהם מעודדים אותי לחזור חזרה והם… הייתה לי תחושה שאם לא אחזור, אחמיץ משהו. הרגשתי שכשהגעתי לחיים האלה בפעם הראשונה רציתי לבוא לכאן, הרגשתי שרציתי לבוא לכאן כדי להשלים דברים מסוימים כדי להגשים כוונות מסוימות ולא הגשמתי אותן עדיין. אבל עדיין היססתי כי לא רציתי לחזור לגוף חולה וגוסס. ואז הבנתי שעכשיו, אחרי שהבנתי למה חליתי, אני עומדת לקבל את ההזדמנות לשנות את זה. אני עומדת לקבל הזדמנות לרפא את הסיבות האלה. ומה שהבנתי זה שעכשיו כשאני יודעת מה הסיבות, ואני יודעת מה אני צריכה לעשות, ומי אני אמורה להיות – גופי יחלים במהירות רבה. מתוך ההבנה הזו בחרתי לחזור. וכשעשיתי את הבחירה הזו שמעתי את אבא שלי אומר לי: עכשיו כשאת יודעת את האמת, חזרי וחיי את חייך ללא פחד".
מה שקרה לאניטה אחרי כן היה ממש נס. למחרת, בעודה שוכבת על מיטת בית החולים בתרדמת, הכרתה שבה. והגידולים שהיו בגופה, בגודל כדור גולף נעלמו לדבריה תוך שבועות.
בטי אידי גם היא חוותה בחווית סף מוות והיא גם מחברת רב המכר "Embraced By The Light". בטי אומרת שהיא מתה לאחר שעברה כריתת רחם. ובשמים היא פגשה את ישוע ושאלה מדוע יש לה, לדבריה חיים אומללים.
"הוא אמר: משום שבחרת זאת. את, כישות רוחנית בשמיים גדלת לדרגת חוכמה כזו שרצית את האתגר הזה. היית חזקה מספיק כדי לעמוד בו. הוא הוסיף: בכל מה שלמדת שם כל חוויה שאת מזמנת לעצמך, היא שיעור, עקומת למידה שתצמיח את רוחך, כך שכשתחזרי לכאן תהי יותר גדולה ממה שהיית לפני שהלכת לשם, גדולה יותר. אפילו המלאכים לא בחרו לבוא לכאן. לא הכינו אותם לבוא לכאן. ולא הייתה להם הצמיחה שכל ייצור בן תמותה חווה. כל אחד מאיתנו לקח על עצמו את האתגרים שידענו שנצטרך לעמוד בהם כדי לצמוח ולרכוש מידות טובות יותר כמו של אלוהים. אנחנו כאן כדי לרכוש את מידת האהבה שלו. זה הדבר הראשון – אהבה, חמלה כל הדברים האלה. וכדי להגיע לנקודה הזו של ללמוד מה זה לאהוב, או מה זה לסלוח, אתה עובר את כל האתגרים השונים האלה. יש דברים שהם פשוט כמעט בלתי נסלחים. למדנו להתמודד עם זה. דרך ההתמודדת עם זה אנחנו גדלים רוחנית, להיות יותר כמוהו. נלקחתי לסיור בשמיים כדי שאוכל להבין את זה בצורה טובה יותר. ראיתי ישויות מתכוננות להיוולד על פני האדמה. זה היה מעניין איך הן בחרו את ההורים שלהן, לפעמים רק את אמא שלהן או רק את האבא. לפעמים הם כבר היו זוג, כשהן בחרו אותם. והוא גם אמר שלכולנו יש משימה, לכל אחד מאיתנו. המשימה לא חייבת להיות גדולה או מרשימה או משהו כזה. זה יכול להיות פשוט לפגוש מישהו ולעזור לו לאורך הדרך שלו. המשימה שלי, אני מאמינה, הייתה לשרת את אלוהים על ידי כתיבת Embrace By The Light. אחרת, למה שייקח אותי לשמיים? וייתן לי את כל התובנות האלה. ואז יגיד לי שאני צריכה לחזור אחר כך יגיד לי לכתוב Embrace By The Light. אני עדיין מרגישה מחוייבת לשתף את Embrace By The Light. כל הדברים שלימדו אותי שם או שנזכרתי בהם עם כל מי שיקשיב.
למדנו הרבה במסע הזה, ומצאנו את כל הדברים מאירי עיניים ובלתי נשכחים. אנו מקווים שאתם נהנים מהתוכנית באותה מידה שאהבנו להפיק אותה להקשיב לסיפורים השונים של תמורות רוחניות הייתה מעוררת השראה. אלה היו התזכורות כיצד אנו יכולים ללמוד מהקשיים שאנו נתקלים בהם וכיצד התגברות עליהם יכולה להביא לנו ברכה, שלעיתים אינה נראית לעין במבט ראשון. מכולנו, צוות "מסתורי החיים" ורשת הטלוויזיה NTD תודה שצפיתם. היה נהדר להיות אתכם.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
אמונה | הנבחרים | מסתורי החיים |
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
