מאמר דעה מאת: הרב ד"ר כתריאל ברנדר, נשיא וראש מוסדות "אור תורה סטון"
בניגוד לניסיון של זוהרן ממדאני, ראש עיריית ניו יורק הנבחר, להציג את עמדותיו כאמירה פוליטית לגיטימית, הרי שהקו האנטי-ציוני שבו הוא נוקט אינו אלא ביטוי חדש לשנאה – מדובר באותה הגברת בשינוי אדרת. בבסיס הקו שנקט עומדת שנאת יהודים, אשר לדעתי היא הסנונית הראשונה בגל אנטישמיות רחב ואלים יותר שיצמח מתוך הלגיטימציה המסוכנת שמעמדו הציבורי מעניק לתפיסות מסוג זה. מדובר בשינוי דרמטי ומדאיג, שהתרחש בפרק זמן קצר ביותר.
בעצם הבחירה בממדאני, העניקו הדמוקרטים, מבלי שהתכוונו לכך "מתנה" פוליטית לרפובליקנים ולממשל טראמפ. צעד זה עשוי לעורר התנגדות רחבה בקרב תושבים בצפון ובדרום ארצות הברית, שיבהירו כי אינם מוכנים לאמץ או לקבל גישה אנטי-ישראלית דומה במדינותיהם.
בחירתו של ממדאני מסמנת, בעיניי, אפשרות לתחילתו של תהליך מסוכן שבסיומו "תור הזהב" של יהדות ארצות הברית עלול להגיע לקצו. התמיכה לה זכה, אף מבכירים במפלגה הדמוקרטית ובהם הנשיא לשעבר ברק אובמה, מעידה על אובדן של ערכים בסיסיים ועל שחיקה בתחושת הביטחון והבית של היהודים בניו יורק. זוהי קריאת השכמה כואבת לכולנו להבין כי המציאות משתנה לנגד עינינו.
לפני שבע שנים עלינו, משפחתי ואני, לישראל מתוך אמונה עמוקה ברעיון ההמשכיות היהודית ובחשיבותה של מדינת ישראל כבית הלאומי של העם היהודי. אנו מאמינים בלב שלם כי מדינת ישראל היא המקום הנכון והטבעי ליהודים באשר הם.
קהילת יהדות ניו יורק היא אחת העתיקות והמשפיעות בעולם. שורשיה נטועים עוד בשנת 1654, אז הגיעו אליה מגורשי ספרד שהתיישבו בניו אמסטרדם, היא ניו יורק של ימינו, והקימו את הבסיס להתיישבות היהודית הראשונה בצפון אמריקה. עם השנים צמחה העיר למרכז היהודי הגדול בעולם, ויהודים נטלו חלק פעיל בכל תחומי החיים – במסחר, בחינוך, באקדמיה, ואף בתרבות ובהוליווד.
ועדיין, לצד הגאווה וההישגים, אי אפשר להתעלם מתחושת החרדה ההולכת וגוברת בקרב יהודי העיר. כבר היום כל בית כנסת מאובטח, עם קודים בכניסה ועם שומרים. בעבר, כמי שחי בניו יורק במשך שלושה עשורים, הייתי מסתובב בחופשיות עם כיפה גם בלילה. כיום, רבים נמנעים מכך מחשש לביטחונם. המציאות הזו מעידה על מגמה חמורה: האנטישמיות בניו יורק, שבעבר הייתה תופעה שולית, הולכת ומתרחבת.
ישנם יהודים שכבר מבינים כי המציאות החדשה מביאה איתה שינוי גישה. חלקם עוזבים את ניו יורק לטובת מקומות כמו פלורידה, תהליך שהחל עוד בתקופת הקורונה. אחרים נותרו בעיר, אך חיים בתחושת איום מתמדת, חוששים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים, נזהרים מלהבליט את זהותם ומצמצמים את נוכחותם הציבורית כיהודים.
הקהילה היהודית נטמעה עמוק בחיים האמריקניים אך השילוב הזה, שבעבר היה מקור גאווה, הופך אט-אט למקור דאגה. איננו יודעים לאן תוביל ההתדרדרות הזו, אך ברור כי היא מחייבת חשבון נפש עמוק והבנה מחודשת של משמעות הזהות היהודית בגלות.
תמונה: The Epoch Times
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
הרשמו לערוץ הטלגרם
של חדשות NTD עברית כדי
לצפות בתכנים ועדכונים נוספים
כל מה שחשוב לדעת – בערוץ אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש
בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות
ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
*ההרשמה לערוץ הטלגרם של חדשות NTD בעברית היא בגדר רשות בלבד, ואינה מהווה תנאי לשימוש בשירותי האתר או לגישה לתכניו. יחד עם זאת, מובהר כי עצם ההרשמה לערוץ תיחשב כהסכמה מפורשת ל-מדיניות הפרטיות ול-תנאי שימוש של האתר, והנרשם ייחשב כמי שעיין בהם והסכים להם במלואם.
