מאמר דעה מאת בועז ליברמן, יועץ אסטרטגי
ההתעוררות המאוחרת
בשני העשורים האחרונים הפכה סין לאחד מהשחקנים המרכזיים בשוק ההשקעות הגלובלי, עם מיקוד מיוחד ברכישת תשתיות קריטיות במדינות קטנות ובינוניות. ישראל, שצמחה בעשור האחרון למעצמה טכנולוגית וכלכלית, הפכה יעד טבעי.
לצד אינספור חוזים והשקעות בתשתיות תחבורה, טכנולוגיה, אנרגיה ומזון, כמעט מבלי ששמנו לב, הפך חלק מהמרחב האסטרטגי של ישראל לנגיש לבעלי שליטה זרים שמייצגים, באופן ישיר או עקיף, את ממשלת סין.
כעת, בעיצומה של מלחמה בעזה ובצל מתיחות גוברת בצפון מול חיזבאללה, לצד עימותים גלובליים כמו הסכסוך סין-טייוואן ומלחמת הסחר סין-ארה״ב – מתבהר עד כמה מסוכנת החשיפה הזו.
מה השתנה בעשור האחרון
המהלך לא התרחש בן לילה. כבר בשנות ה-2000 המוקדמות החלה סין להפעיל אסטרטגיה רחבת היקף: “החגורה והדרך” – יוזמה שמטרתה לא רק לבנות תשתיות עולמיות, אלא לייצר תלות של מדינות קטנות בתאגידים סינים.
בישראל זה בא לידי ביטוי במספר מהלכים מרכזיים:
• רכישת השליטה בתנובה על ידי קרן ברייט פוד הסינית.
• זכייה במכרז תפעול נמל חיפה החדש על ידי חברת SIPG.
• מעורבות בפרויקטים כמו הקו האדום של הרכבת הקלה בגוש דן.
• השקעות בחברות טכנולוגיה ישראליות בתחומי הבינה המלאכותית, סייבר ו"תחבורה חכמה".
לכאורה – הצלחה כלכלית. בפועל – חדירה מסוכנת לנכסים רגישים.
דפוס עולמי: לא רק בישראל
ישראל אינה לבד. מדינות רבות אחרות מצאו עצמן מתמודדות עם תופעה דומה:
• אוסטרליה: בשנת 2015, נמל דארווין, שהיה בשימוש גם של כוחות אמריקנים, נמכר לחברה סינית. בעקבות לחץ פנימי ובין-לאומי, הוקמה רשות מיוחדת לפיקוח על השקעות זרות, ונחקקו חוקים שמונעים העברת תשתיות קריטיות לגורמים עוינים.
• גרמניה: בשנת 2022 נבלמה רכישה סינית של נמל המבורג לאחר מחאה ציבורית והתערבות של הממשלה הפדרלית, מחשש לפגיעה בביטחון הלאומי.
• ארה״ב: פועלת כבר שנים עם מנגנון ועדת CFIUS, (Committee on Foreign Investment in the United States, שמוסמכת לאשר או לפסול כל עסקה שמשפיעה על הביטחון הלאומי – כולל פסילות עסקאות רטרואקטיביות.
• בריטניה: בשנת 2021 בוטלו עסקאות בין חברות טכנולוגיה רגישות לחברות סיניות, מתוך שיקולי אבטחת מידע ואינטרסים אסטרטגיים.
ישראל: מודעות נמוכה, סיכון גבוה
בישראל, לעומת זאת, לאורך זמן לא הייתה התייחסות רצינית לבעיה. בהיעדר רגולציה נוקשה, מכרזים פורסמו ונחתמו בעיקר על בסיס שיקולי מחיר – מבלי לבחון לעומק את זהות הרוכשים או השלכותיהם על הביטחון הלאומי.
תשתיות חיוניות כמו נמלים, תחבורה, תחנות כוח ואפילו שרשראות אספקת מזון עברו לידיים זרות – תוך נטייה להתעלם מהקשרים הישירים בין תאגידים סיניים לממשל בבייג’ינג.
במקביל, התרבו דיווחים על מתקפות סייבר מצד צוותי תקיפה סיניים נגד חברות ישראליות ומוסדות ציבוריים – מגמה שמדגישה עד כמה הזירה הכלכלית והזירה הדיגיטלית כבר שזורות זו בזו.
מזון, סייבר ותשתיות: החשיפות הקריטיות
מזון – שליטה בשרשרת האספקה החקלאית, אחסנה והפצה אינה רק נושא כלכלי. מדובר ביכולת לתמרן משברים, לייצר תלות ולהשפיע על היציבות החברתית במדינה.
סייבר – חדירה לתשתיות טכנולוגיות יכולה לאפשר ריגול, שיבוש או השגת יתרון במקרי חירום לאומיים. מתקפות שהחלו נגד מוסדות פיננסיים וחברות טכנולוגיה בישראל הן רק קצה הקרחון.
תשתיות – נמלים, רכבות, תחנות כוח – כל עיכוב יזום או בעיה מכוונת בתשתיות אלו בעיתות משבר עלול לשתק תפקוד מדינה שלמה.
הפתרונות: מה ישראל יכולה ללמוד ולעשות
מדינות שהקדימו לזהות את הסיכון נקטו שורת צעדים פרואקטיביים:
1. הקמת ועדת ביטחון כלכלי לאומית
גוף עצמאי שיבחן כל השקעה זרה לפי קריטריונים ביטחוניים.
2. חקיקת חוק הגנה על נכסים לאומיים
קביעה בחוק מהם תחומי “ליבת ריבונות” – מים, מזון, אנרגיה, סייבר, תחבורה, ולאפשר סנקציות במכירה לא ראויה.
3. הפעלת זכות קדימה למדינה
כל נכס אסטרטגי העומד למכירה יועמד תחילה להצעה למדינה או לקרן לאומית.
4. קרן השבה ממלכתית
הקמת גוף כלכלי-מדינתי שיפעל לרכישת נכסים אסטרטגיים שמצויים כיום בבעלות זרה – גם במחיר כלכלי גבוה.
5. הגדרת סייבר ותשתיות דיגיטליות כתשתיות קריטיות
החלת כללי השקעה זרה מחמירים גם על חברות טכנולוגיה וספקי תשתיות תוכנה.
אחריות ממשלתית ולאומית
ההתמודדות עם החדירה הסינית אינה עניין לממשלה אחת או כהונה בודדת. זהו נושא אסטרטגי המחייב מדיניות רב-שנתית, תכנון מדוקדק, ותיאום בין זרועות הביטחון, הכלכלה והתחבורה.
מעבר לצעדים מיידיים, נדרשת גם הגברת מודעות ציבורית. רק לחץ אזרחי ומעורבות ציבורית נמרצת יבטיחו שהנושא יישאר בראש סדר היום.בין חופש כלכלי לריבונות לאומית
העולם הופך מורכב יותר: הסחר כבר איננו חופשי באמת, ההשקעות נבחנות בזכוכית מגדלת, וההבחנה בין כלכלה לביטחון היטשטשה.
ישראל, כמדינה קטנה אך מרכזית טכנולוגית ואסטרטגית, אינה יכולה להרשות לעצמה להישאר אדישה.
הבחירה האמיתית היא לא בין פתיחות כלכלית לריבונות – אלא בין קיום עצמאי לטווח ארוך לבין כניעה איטית ללחצים זרים.
ההיסטוריה הוכיחה: נכסי יסוד שאובדים – קשה מאוד להשיב.
זה הזמן לפעול.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
[
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
