מאמר דעה מאת ד"ר נח שמיר, לשעבר מדען בכיר בקריה למחקר גרעיני – נגב
הגרעין האיראני עומד על סדר היום הישראלי בזמן האחרון, בעיקר בדיון האם לנצל את הזדמנות התגובה לתקיפה האיראנית שתגיע, בתגובה לתקיפה שלנו. תקיפה שבה לא ניצלנו את ההזדמנות לתקיפת מתקני הגרעין של איראן.. הצורך הדחוף של חיסול הפוטנציאל הגרעיני הזה, לדעת כל הפרשנים, נובע מהצהרותיו הרבות של נתניהו ובמידה רבה גם לפיד ובנט שהגרעין האיראני מהווה איום קיומי על מדינת ישראל (איראן מכינה לנו שואה גרעינית, לדברי נתניהו).
ברצוני לאתגר את התיזה שהגרעין האירני מהווה איום קיומי על מדינת ישראל, כפי שטוענים ראשי הממשלה בעבר ובהווה. לדעתי, ואותה אנמק בהרחבה, אין הגרעין האירני מכוון כלפי ישראל ולאירן אין שום כוונה לתקוף את ישראל בפצצה/ות גרעינית/יות ולכן כל הפעילות הישראלית שנגזרת מהנחת האיום הקיומי, היא שגיאה אסטרטגית קשה, שמחיריה קשים ומרים, שאותם אנחנו חווים במלחמה הארוכה שבה אנחנו נמצאים.
השאלה המרכזית היא למה אירן בכלל רוצה (למרות הכחשותיה) פצצה גרעינית. יש לכך שתי סיבות. הראשונה, כמו צפון קוריאה, היא זקוקה לתעודת ביטוח נגד ניסיונות חוץ, או עזרה לניסיונות פנים להפיל את משטר האייתולות. דבר זה התחזק גם בגלל הטראומה של מלחמת איראן/עירק הארוכה והעקובה מדם. בכל פעם שפורצות מהומות באירן, מתחיל דיון של מומחים בתקשורת הישראלית, האם המהומות האלה עשויות להפיל את המשטר. אני סבור שמשטר האייתולות בטוח ביכולתו לדכא את המהומות, שלא מסכנות את המשטר, אבל אינו בטוח שגורם חיצוני, ישראל או אחר, לא ינסו לנצל מהומות כאלה, או מצב חולשה כזה או אחר, כדי לסייע מבחוץ להפיכה וכנגד זה, איום גרעיני, בנוסח "תמות נפשי עם פלישתים" יהיה אפקטיבי מאד.
הסיבה השנייה היא היכולת להיות הבריון השכונתי במפרץ הפרסי וגם לאיים נגד התערבות חיצונית כלשהי. לאירן יש אינטרסים סותרים כלכליים ולא מעט חיכוכים עם סעודיה ומדינות המפרץ. איום גרעיני יכול לתת לאירן הגנה מפני תגמול ועונש על פעולות התקפיות שהיא עלולה לעשות בתחום הזה. צריך לציין שלא מצאתי אף נקודת חיכוך של אירן עם ישראל, כלכלית וטריטוריאלית, נכון שהאידאולוגיה הדתית השיעית האיראנית, שהיא קיצונית, גורמת לאיראן לרצות בהשמדתה של ישראל, אבל האיראנים הוכיחו את עצמם, לא פעם, כפרגמטיסטים שעושים כל מה שמועיל להם, גם אם הוא סותר את האידאולוגיה שלהם.
כאן המקום להתייחס לפיל הענק שבחדר, שמשום מה לא עולה לדיון ואף אחד לא מתייחס אליו והוא ההרתעה הגרעינית הישראלית. בעיתונות העולמית מצוינים המספרים של 200 ראשי נפץ גרעיניים, מהם כ-100 רבי עוצמה (מה שנקרא "פצצת מימן"). במדיניות העמימות, ישראל אינה מתייחסת, בחוכמה, לפרסומים אלה. מה שמשנה, מבחינת ההרתעה, הוא לא מה שיש במחסנים, אלא מה שהאויב חושב שיש ואת זה הוא לוקח בחשבון. ולמה שהאירנים חושבים על הגרעין הישראלי אתייחס בהמשך.
בנקודה זו, אני רוצה להתייחס למספר הבדלים משמעותיים בין נשק קונבנציונאלי לנשק גרעיני, שמשליכים על השימוש הפוטנציאלי בהם. הראשון הוא העוצמה. בעוד שלנשק קונבנציונאלי יש רצף של עוצמות, שמאפשר שימוש בו, החל מיריות בודדות או טילים בודדים בעימות קטן, דבר שבמינון נכון לא מביא לפרוץ מלחמה, הרי שלפצצות גרעיניות יש מדרגות עוצמה של עשרות קילוטון של חומר נפץ ולכן שימוש בו יביא בהכרח למלחמה כוללת. ההבדל השני הוא החשיפה של קיום הנשק. בעוד שלגבי נשק קונבנציונאלי, לפעמים מסיבות טקטיות, רוצים להסתיר את קיומו, כדי להשיג גורם הפתעה, הרי לגבי נשק גרעיני, כיוון שהוא משמש לאיום והרתעה ולא להפעלה, אלא במקרה קיצון, יכולתו לשמש ככזה תלויה בידיעה (בדרך זו או אחרת) על קיומו ואם הוא נסתר, מבחינת ההרתעה הוא לא קיים. צפון קוריאה, למשל, הזדרזה להכריז על כך שיש בידה פצצת מימן, עוד כשהניסוי הראשון בה כשל ורק אחרי ההכרזה בוצע ניסוי מוצלח. ההבדל האחרון והחשוב מאד הוא יכולת השימוש בנשק. בעוד שמטבע הדברים, שימוש בנשק קונבנציונאלי קיים כל הזמן, הרי לגבי פצצה גרעינית קיים טאבו חזק, ההולך ומעמיק עם השנים, מאז ההפעלה היחידה (הכפולה) במלחמת העולם השנייה. מדינות העולם לא יקבלו שבירה של הטאבו הזה, אלא אם כן יהיה ברור בעליל שלמשתמש נשקפה סכנה אמיתית של השמדה על ידי האויב.
ברצוני כעת לסקור את מערכת היחסים בין ישראל לאירן בעשרות השנים האחרונות.
1. לפני המהפכה האיסלאמית הייתה ברית חזקה בין אירן לישראל. נוכחות של כ-1300 יועצים וסייענים לאירן.
2. אחרי המהפכה – ניתוק מלא של הקשרים הפורמאליים. ישראל היא השטן הקטן וארה"ב השטן הגדול. אבל, בזמן מלחמת אירן עירק, למרות הנתק הפורמאלי, ישראל מכרה חלקי חילוף לציוד האמריקאי של צבא אירן בהיקף של כ-2.5 מיליארד דולר וכמובן ארה"ב ואירן ניהלו משא ומתן והגיעו להסכם הגרעין (מה שמתקיים גם עכשיו), מה שמוכיח כי שנאה, הפגנות והצהרות מפוצצות אינם מניעה לקיום יחסים עקיפים, אם יש אינטרס משותף.
3. החל מ-2007, עם הפרסומים על תכנית הגרעין האירנית, החלו חיסולי מדעני גרעין וחבלה בצנטריפוגות של העשרת האורניום, גניבת ארכיון הגרעין ולפני כשנתיים, חיסול מרהיב של ראש תכנית הגרעין, כולם מלווים בהתרברבות בפעולות האלו, שגורמים להשפלת אירן בעולם וחמור מזה, כלפי פנים. במשך כל הזמן ועד לאחרונה, נשמעים איומים מפי הבכירים ביותר שישראל תפעל צבאית לחיסול תכנית הגרעין האירני, גם ללא תמיכת ארה"ב.
בשנת 2015 הייתה התנגדות פעילה של ישראל להסכם הגרעין עם אירן. במקביל, אירן, שהייתה חסרת אונים אל מול ההתקפות הישראליות, החלה בבניית הרתעה צבאית נגד ישראל, בכל הכיוונים האפשריים. איומים להשמיד את ישראל החלו בהדרגה. בתחילה, אלו היו התבטאויות אידאולוגיות, כגון "ישראל היא נטע זר שאין לו מקום במזרח התיכון והיא תעלם", אחר כך, "ישראל תושמד", בלי לציין ע"י מי ולבסוף "אנחנו נשמיד את ישראל". אמירה מקובלת בציבור היא: "אירן מצהירה שהיא תשמיד אותנו. איך אנחנו יכולים להתעלם מזה. אנחנו חייבים לעשות הכול, כדי שזה לא יקרה." והתשובה היא שעל כל הצהרה כזו צריך להסתכל בקונטקסט הנכון. הסיטואציה מזכירה שכונה, שבה הילד הבריון מכה ילד קטן ממנו מכות נמרצות וכשהוא מסובב את גבו אליו והולך, הקטן מלווה אותו בבכי וצרחות "אני אהרוג אותך". לא הילד הגדול ולא השכונה מתייחסים ברצינות לצרחות האלה. כאשר ישראל מכה באיראנים ללא הפסק, מפרסמת ברבים ומתרברבת במכות האלה ומביכה את האיראנים, היא יוצרת למשטר האיראני בעיה, בעיקר כלפי פנים. היא מציגה את האומה הגאה הזו כגוף צולע, ללא יכולת שלטון ומניעה של מה שקורה בתוכה. ההצהרות על נקמה מיועדות בעיקר כלפי פנים.
המשותף לרצח הנשיא קנדי ולרצח רבין הוא שהרוצחים לא הצהירו על כוונתם, פעלו והתכוננו בסתר והנחיתו את המהלומה בהפתעה. לו מישהו מהם היה מצהיר על כוונתו, הרצח היה נמנע, כמובן. ההיגיון הזה תופש גם כאן. אם לאיראן הייתה כוונה אופרטיבית להשמיד את ישראל, היא לא הייתה מצהירה על הכוונה הזו, כדי לא להעיר שדים מרבצם, אלא עושה את כל ההכנות בסתר ואז מנחיתה את המהלומה על אויב שאינו מצפה ואינו מוכן לה. ההצהרה על הכוונה להשמיד את ישראל מנוגדת לכן להגיון האופרטיבי. היא מזהירה את ישראל, גורמת לה להתכונן ומאפשרת לה לפעול בכל הכלים שבידה (עם לגיטימציה בגלל איום ההשמדה) כדי לסכל את ההתקפה. דבר זה מחזק את הטענה שהצהרות הכוונה להשמיד את ישראל מיועדות כלפי פנים וגם כלפי חוץ, כתגובה למכות הכואבות והעיקר המשפילות והמביכות שישראל ממטירה על איראן.
בחינת רצינות האיומים צריכה להיעשות לפי בחינת הכוונה האמיתית של האיראנים להשמיד אותנו וגם יכולתם לעשות זאת. כתבתי כבר קודם, שמלבד המלחמה בעצימות נמוכה שישראל יזמה, אין לאיראנים שום תועלת בהשמדת ישראל. שנאה היא דבר שלא צריך להתעלם ממנו, אבל צריך לשקול את המחיר שהם עלולים לשלם וברור שזה ממש לא ישתלם. כאן חוזרת ההרתעה הגרעינית הישראלית למשוואה. אבל, לפני שאתייחס למשוואת הכוחות בין איראן לישראל, אני רוצה להניח הנחה מחמירה. נניח שההרתעה הגרעינית הישראלית מתבררת כבלוף. אין לישראל נשק גרעיני והאיראנים מגלים את זה. האם אז איראן, כשתשיג נשק גרעיני, תשתמש בו בניסיון להשמיד את ישראל? התשובה היא שלילית. בגלל החשש שפריצת הטאבו בפעם הראשונה ללא העונש המקסימאלי, תביא לזילות השימוש בנשק גרעיני גם בסכסוכים אחרים, פעולה כזו תניע את ארה"ב, בתמיכת רוב מדינות העולם, להביא להפלת המשטר האיראני (כפי שאמר שר החוץ האמריקאי במפורש, מובאה בהמשך) וזה כמובן אבסורד, כיוון ששימור המשטר הוא הסיבה העיקרית לשאיפת איראן לפצצה.
ועכשיו, אתייחס להרתעה הגרעינית הישראלית. כמו שכבר ציינתי קודם, העיתונות הזרה מונה 200 ראשי נפץ גרעיניים, מהם כ 100 פצצות מימן (ומספרים קטנים יותר – 70 פצצות בפרסום אחר, אבל ההבדל אינו עקרוני). כמות זאת מספיקה כדי למחוק למעשה את איראן מהמפה ולהביא להשמדתה הטוטאלית. לעומת זאת, גם אם איראן תצליח לפתח כמה ראשי נפץ גרעיניים ולשגר אותם לישראל (וגם להתגבר חלקית על מערכת ההגנה הרב שכבתית של ישראל, שהוכיחה את יעילותה בזמן האחרון)) זו תהיה מכה אנושה, אבל לא השמדה ולפי העיתונות הזרה, גם יכולת התגובה של ישראל לא תושמד. כלומר בקרב גרעיני, ברור, גם במחיר נורא, מי ינצח. אני לא מכיר, לאורך ההיסטוריה, מנהיג שיצא למלחמה מתוך ידיעה ברורה שהוא מפסיד אותה ואולי אפילו מביא להשמדת ארצו בה ואני לא סבור שאירן תהיה הראשונה לעשות כך.
ולמי שחושש שמא מנהיגי איראן אינם קוראים את העיתונות הבינלאומית, אני מביא כאן מיילים של מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, שנפרצו ע"י קבוצת האקרים, שחושפים תכתובות שבהן התייחס לנושא הגרעין (ynet 17.09.16) : "לישראל יש 200 ראשי נפץ גרעיניים – וכולם מכוונים לעבר טהרן". כך עולה מתכתובת מיילים של מזכיר המדינה האמריקני לשעבר, קולין פאוול, שנפרצה והודלפה ע"י קבוצת ההאקרים DCLeaks.
"האיראנים לא יוכלו להשתמש בנשק גרעיני אחד, אם הם יצליחו בסופו של דבר לייצר כזה. הנערים בטהרן יודעים שלישראל יש 200, כולם מכוונים לעבר טהרן, ושלנו יש אלפים". פאוול הוסיף וטען: "כמו שמחמוד אחמדינג'אד אמר בעצמו: מה היינו עושים עם טיל אחד? מבריקים אותו?'. דיברתי לאחרונה הן על צפון קוריאה והן על איראן. אנחנו נדאג לפוצץ את הדבר היחיד שאכפת להם ממנו – הישרדות המשטר. איפה, ואיך הם בכלל ינסו אחד?". ההדגשות הן שלי. שימו לב שפאול העמיד את הנשק הגרעיני של ארה"ב במשוואת ההרתעה מול האיום האיראני (שבירת הטאבו), יחד עם זה של ישראל וגם מאיים שארה"ב תפיל את המשטר האיראני, אם דבר זה יקרה.
אני מקווה ששיכנעתי שמלחמה גרעינית אינה באה בחשבון מבחינת איראן ולכן, הגרעין האיראני אינו מהווה איום קיומי על ישראל. עמדה זו מתחזקת על ידי עובדה שלאיראן יש מסלול אלטרנטיבי, קונבנציונאלי, לתקיפה מסיבית של ישראל, וישראל אחראית במידה רבה ליצירתו וקיומו והוא איום הטילים והקטבמי"ם של חיזבאללה ושל הח'ותים ובעבר הקרוב, גם הטילים של החמאס, מה שמכונה "חגורת האש". אי אפשר היה לצפות, שבתגובה להתקפות הישראליות על הגרעין האיראני ובעיקר ההכנות לתקיפה גדולה ומסיבית (אהוד אולמרט בראיון 11.1.13: "הכסף הלך להכנת התקיפה שלא הייתה באיראן. 11 מיליארד שקל שהלכו לתוכניות, להצטיידות ולאימונים שלא הבשילו לכלל פעולה.") יעברו ללא בניית תגובה איראנית ושהיא תשב בחיבוק ידיים. בניית כוח הפרוקסי האיראני, ע"י מיליציות בעירק, סוריה, תימן לבנון ורצועת עזה ובעיקר האספקה המסיבית של הרקטות לחיזבאללה, שישראל נלחמת בהם כל הזמן בהצלחה חלקית בלבד, מהווים איום משמעותי על ישראל, כפי שאנחנו חווים יותר משנה במלחמה הנוכחית.
ולכן, הדרך היחידה ללכת בה, לדעתי, לאחר סיום המלחמה הנוכחית, היא תמיכה במהלכים האמריקאיים, עם ניסיון, כמובן, להשפיע על ההסכם המתגבש ככל יכולתנו ולהפסיק לאיים בפעולה עצמאית שלנו באיראן (שממילא לא תהיה אפקטיבית ללא שותפות אמריקאית בתקיפה). דעה זו נתמכת ע"י בכירים רבים לשעבר בצה"ל, במערכת הביטחון וגם בפוליטיקה והציבוריות הישראלית.
כמה מילים על התועלת והנזק של הסכם הגרעין. רבים בהנהגה, גם הקודמת וגם העכשווית מתבטאים בצורה שאפשר להבין ממנה שעדיף היה שלא יהיה הסכם (עד כדי השוואה להסכם מינכן), אבל כיוון שברור שלשם הולכים, צריך להשפיע עליו כמיטב יכולתנו. אני לא מסכים לרישא וחושב שהסכם הגרעין, על מגרעותיו, עדיף בהרבה על חוסר הסכם. היתרונות שלו ברורים – האטה משמעותית ביצירת ארסנל גרעיני (הוצאת אורניום מועשר; מניעת רכישת רכיבים אסטרטגיים, פיקוח על מתקני הגרעין והשבתת חלק משמעותי מהצנטריפוגות). ישנה נקודה משמעותית, שאין לה ביטוי בתקשורת והיא חוסר היכולת להכריז על קיום נשק גרעיני. כפי שנאמר לעיל, נשק גרעיני משמש כאיום והרתעה וקיום הסכם הגרעין מונע יכולת זו, או לפחות מקשה עליה. כתריסר שנים אני שומע שאירן היא במרחק שנה מייצור נשק גרעיני, אז או שאירן נמנעת ביודעין מהריצה אליו, או שהם מעלימים את ייצורו מהעולם ואולי יש להם כבר כמה פצצות. מעשית, גם אם יש להם נשק כזה, הסכם הגרעין מונע את פרסומו ולכן את השימוש בו כאיום. חסרונות ההסכם הם מוגבלותו בזמן, שיפור מצב כלכלי המאפשר פעילות טרור ותמיכה מוגברת במיליציות וארגוני הטרור חיזבאללה, חמאס ואחרים ברצועה והחותים בתימן. גם אי הכללת הטילים בהסכם הוא חיסרון. עדיין, היתרונות רבים מהחסרונות ותעיד על כך הזעקה שקמה כשהאירנים, בתגובה לפרישת ארה"ב מההסכם החלו בהתרסה (גם על התקיפות הישראליות) להעשיר אורניום עד לדרגה של 60% ולמנוע, את הארכת הפיקוח של סבא"א על מתקני הגרעין האיראני. במצב הנוכחי, יש ספק רב אם יודעים את מצב הגרעין האיראני. אני ואחרים סבורים שאיראן היא כבר מדינה גרעינית ומסיבה טקטית מעדיפה עמימות ולא חשיפה של זה, אבל זה כבר דיון למסגרת אחרת.
אם הייתי צריך לייעץ להנהגה הישראלית מה צריך לעשות בנושא הגרעין האירנאי, לאחר סיום סבב המהלומות ההדדיות הנוכחי, הייתי מייעץ ללכת בארבעה כיוונים משלימים:
1. להיכנס למשא ומתן עקיף עם איראן להורדת רמת העימות בינינו. אנחנו נמשיך להתנגד בתוקף לפיתוח פצצה גרעינית איראנית, אבל נפסיק לתקוף את הגרעין האיראני ולאיים בפעולה עצמאית לחיסולו ובתמורה האיראנים יפסיקו את ההתעצמות של המיליציות בסוריה ויפסיקו את חימוש החיזבאללה ויצור הטילים המדויקים. דבר זה יוריד משמעותית את הסיכוי להתפרצות מלחמה נוספת בינינו,
2. במסגרת במגעים החשאיים, להכניס את ההרתעה הגרעינית של ישראל במפורש למשוואת ההרתעות לא רק בעימות גרעיני ישיר אלא באופן כללי לגבי כל פעולה שתסכן את קיומה של ישראל (אני יכול רק לקוות שזה כבר נעשה -הפעלת העיקרון של "תמות נפשי עם פלישתים").
3. לתמוך באופן מלא בהסכם גרעין חדש ולנסות לשפר אותו כמיטב יכולתנו, בלי להוסיף שהוא לא מחייב אותנו ונפעל לסיכול הגרעין האיראני בצורה עצמאית.
4. לחיזוק ההרתעה, לשאוף לברית צבאית פורמאלית עם ארה"ב ואם אפשר לכלול בה ארצות נוספות באזור (סעודיה והאמירויות).
תמונה: Getty Images
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
