מאמר דעה מאת: סא"ל במיל' יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון
"רוב מוחלט של תושבי רצועת עזה אוהדים את החמאס, גם אחרי המחיר הכבד ששילמו. סביר להניח שרבים מאוד, כולל בחמאס היו שמחים להחזיר את הגלגל לאחור, אך במציאות הנוכחית, כנראה שרוב התושבים יעדיפו את המוות על כניעה".
גל המחאה נגד המשך שלטון החמאס ברצועה, שפרץ לפני יומיים בלבד, מהווה ללא ספק סימן דרך בכל הנוגע לעימות ברצועה. ההפגנות החלו בעיירה בית לַאהִיַא שבצפון הרצועה ב- 25 מרץ, ועד מהרה, התפשטו גם לג'באליה, ח'אן יונס ואזור דיר אל-בלח ומחנות המרכז. לא ראינו בשלב זה מחאה בשני מוקדים עיקריים: העיר עזה, ומחנות העקורים במואצי של ח'אן יונס.
אין זו הפעם הראשונה בה ראינו מחאה נגד החמאס, מאז אירועי 7 אוקטובר 2023, אך לרוב הייתה זו מחאה של בודדים, שדוכאה מיידית, ובאגרוף ברזל, כולל חיסול מי שהיה שותף למחאה, לצד מניעת מזון ומוצרים חיוניים מכל מי שהיה מעורב במחאה ובני משפחתו, וכך גם המעטים שרצו למחות, הבינו שהצעד אינו כדאי.
לכך, יש להוסיף את השליטה הכמעט מוחלטת של חמאס בערוצי התקשורת, ובראשן רשת "אלג'זירה", וברשתות החברתיות, בהן תואר כל מי שמתנגד לעמדת החמאס כ"בוגד", שיש להוקיעו ואף להרגו.
השינוי שראינו בשבוע האחרון הוא בכך, שאת המחאה הובילו בעיקר מוח'תארים ופעילי פת"ח מוכרים, מה שנתן לגיטימציה למחאה. לצד זאת, ניתן לראות שהשליטה הכמעט מוחלטת של חמאס בערוצי התקשורת נסדקה כמעט. כאשר לצד רשת "אלערביה", הסעודית, שנחשבת מאז ומתמיד כעויינת לחמאס, גם תחנות טלוויזיה נוספות נאלצו (כמעט בעל כורחן) לסקר את המחאה, ולבסוף גם רשת "אלג'זירה" שניסתה תחילה להעלים את ההפגנות אך נאלצה גם היא לדווח עליהן, אם כי בהצנעה. בנוסף, שורה של ערוצים ברשתות החברתיות, שנהגו לבקר את החמאס והתנהלותה (דוגמת ערוץ הנשר הפלסטיני, החופשיים של עזה, הערוץ של חמזה אלמצרי ועוד), שבעבר כמעט לא זכו להתייחסות, צברו בתקופה האחרונה תאוצה, עד כדי כךשאנשי החמאס כבר לא יכולים להתעלם מהם ונאלצו לעבור לקו של הכפשתם כ"משתפי פעולה עם ישראל, כמו בקריקטורות, שבהן הם מוצגים כ"מופעלים" מטעם אביחי אדרעי, ראש הדסק הערבי בדובר צה"ל.
ואחרי ההקדמה חשוב לענות על שאלת המפתח והיא: מה הפוטנציאל של המחאות האחרונות לשנות את המציאות ברצועה? גם כאן חשוב להקדים את הידוע והוא שמאז חורבן בית המקדש כל ניסיון להתנבא הינו דבר מסוכן. כולנו זוכרים כיצד העריכו כולם שהמחאות נגד שלטון מובארכ יסתיימו בלא כלום, שימיו של בשאר אל-אסד בסוריה היו אמורים להסתיים לפני כמעט 20 שנה, ולא בשנה האחרונה, וכיו"ב הערכות. ועדיין, פטור בלא כלום אי אפשר, ולכן נציין כמה נקודות חשובות:
1. הכוח הצבאי של חמאס ברצועת עזה גדול משמעותית מזה של כל יריבי התנועה גם יחד, בוודאי כשמוסיפים לכך את המיליציות המשתפות פעולה עם הארגון, דוגמת הג'יהאד האסלאמי.
2. הרוב מוחלט של תושבי רצועת עזה אוהדים את החמאס, גם אחרי המחיר הכבד ששילמו. סביר להניח שרבים מאוד, כולל בחמאס היו שמחים להחזיר את הגלגל לאחור, אך במציאות הנוכחית, כנראה שרוב התושבים יעדיפו את המוות על כניעה. מנגד, אין ספק שרבים מאוד התושבים שמחפשים כל דרך להציל את ילדיהם מחרפת רעב, ומוות. אנשים אלה הם כנראה המצע שעליו החלה המחאה.
3. נכון לעכשיו, צה"ל מפעיל עוצמת אש פחותה בהרבה מזו שהופעלה בראשית הלחימה, כמו גם בתקופה בה בוצע המהלך של פינוי צפון הרצועה. אם אז לא הצלחנו לשבור את ארגון החמאס, ספק אם עוצמת האש הנוכחית תספיק. עם זאת, העובדה שכרגע צה"ל החל לפגוע לא רק בפעילים צבאיים של החמאס, אלא גם, ויש יגידו בעיקר, בפעילים פוליטיים, דוגמת ראשי הממשלה האזרחית של החמאס, וחברי הלשכה המדינית של הארגון, וכן לאיים על המשך אספקת המזון לתושבי הרצועה, ובמיוחד, תושבי צפון הרצועה, בהחלט יוצרת לחץ כבד על התושבים.
4. למרות האיום על האספקה, חשוב לזכור שבתקופת הפסקת האש נכנסו לאזור כמויות גדולות של מוצריםשיש בכוחם להבטיח מזון לרוב האוכלוסייה לעוד חודשים לא מעטים. מי ששולט ברוב המזון הזה הם אנשי החמאס, שכבר הוכיחו שאין הם מהססים לעשות שימוש בשליטה הזו כדי לדכא את יריביהם הפוליטיים.
ברקע, לכל הדברים הללו עולות לא מעט תיאוריות, לפיהן החמאס מעלימה עין, ואף מעודדת את המחאה, בניסיון לדחות ולעכב את מימוש השתלטות צה"ל על צפון הרצועה. קשה להאמין שבחמאס היו מעודדים מחאה כזו, אבל משזו פרצה, אנחנו לא מזהים סימני פניקה של ממש בארגון בעקבותיה.
ואחרי כל אלה – מה יכולה ישראל לעשות כדי לנצל את ההתפתחויות:
1. להגביר עוד יותר את הלחץ הצבאי, כדי שהתושבים יבינו שרק נפילת חמאס, ושחרור החטופים יביאו לשינוי התנהלות ישראל כלפי תושבי הרצועה.
2. להימנע מכל הכרזה, שעשויה לקשור בין ראשי המחאה לבין ישראל, כפי שבחמאס מבקשים להציג. מבחינתנו המוחים מעוניינים להציל את עצמם ובני משפחותיהם, ולא את ישראל.
3. ולצד זאת, להגביר את הפרסום בדבר תמריצים למי שיספקו מידע שיאפשר את שחרור החטופים, שהחמאס מבינה שהם הכלי היחיד שנותר לארגון כדי למנוע את השמדתו המוחלטת.
4. להגביר את המהלכים למימוש עידוד הגירה וסיפוח חלקים מהרצועה, כאמצעי להבהרת מחיר ההפסד
5. להמשיך בהקמת מתחמים אזרחיים בחסות צה"ל וארגונים בינ"ל, שם ניתן יהיה לקבל ביטחון, מזון, ואופציות הגירה, אבל רק בתמורה למסירת מידע על אנשי החמאס, המנהרות והחטופים. אין סיבה להעניק מתנות חינם למי שרק מבקשים זאת מישראל, אחרי תקופה כה ממושכת בה תמכו רוב העזתים במעשי הטרור של החמאס.
הרשמה לניוזלטר השבועי
כל מה שחשוב לדעת – במייל אחד.
הישארו מעודכנים עם חדשות שניתן לסמוך עליהן.
• לעוד תכנים ועדכונים הרשמו לערוץ הטלגרם שלנו: לחצו כאן
• מצאתם טעות? יש לכם שאלה? תגובה? פנו אלינו דרך הטלגרם או דרך המייל
