מה הפוטנציאל של המחאות האחרונות לשנות את המציאות ברצועה?

מאמר דעה מאת: סא"ל במיל' יעקב סבג ששירת בצה"ל משנת 1988 עד 2009 כיועץ לענייני ערבים, בעזה ובשומרון "רוב מוחלט של תושבי רצועת עזה אוהדים את החמאס, גם אחרי המחיר הכבד ששילמו. סביר להניח שרבים מאוד, כולל בחמאס היו שמחים להחזיר את הגלגל לאחור, אך במציאות הנוכחית, כנראה שרוב התושבים יעדיפו את המוות על כניעה".

גל המחאה נגד המשך שלטון החמאס ברצועה, שפרץ לפני יומיים בלבד, מהווה ללא ספק סימן דרך בכל הנוגע לעימות ברצועה. ההפגנות החלו בעיירה בית לַאהִיַא שבצפון הרצועה ב- 25 מרץ, ועד מהרה, התפשטו גם לג'באליה, ח'אן יונס ואזור דיר אל-בלח ומחנות המרכז. לא ראינו בשלב זה מחאה בשני מוקדים עיקריים: העיר עזה, ומחנות העקורים במואצי של ח'אן יונס.

אין זו הפעם הראשונה בה ראינו מחאה נגד החמאס, מאז אירועי 7 אוקטובר 2023, אך לרוב הייתה זו מחאה של בודדים, שדוכאה מיידית, ובאגרוף ברזל, כולל חיסול מי שהיה שותף למחאה, לצד מניעת מזון ומוצרים חיוניים מכל מי שהיה מעורב במחאה ובני משפחתו, וכך גם המעטים שרצו למחות, הבינו שהצעד אינו כדאי.

לכך, יש להוסיף את השליטה הכמעט מוחלטת של חמאס בערוצי התקשורת, ובראשן רשת "אלג'זירה", וברשתות החברתיות, בהן תואר כל מי שמתנגד לעמדת החמאס כ"בוגד", שיש להוקיעו ואף להרגו.